ג שבט

[ח] נוהגים שהשומעים עונים אמן לאחר כל אחד מן "הרחמן" שבברכת־המזון. משום דְּאִיתַּא בַּמִּדרש, כששומע אחד מתפלל דבר, או מברך לישראל, אפילו בלא הזכרת השם, חייב לענות אמן{כט}. ונוהגים להוסיף בהרחמן כל אחד ואחד כרצונו וכמשאלותיו{ל}. וצריך ליתן לב לענות אמן גם אחרי הרחמן יזכינו לימות המשיח וכו' שהוא העיקר וקודם לשאר צרכינו{לא}, ולכן יעשה המברך ניגון סיום כשמגיע ל"ולחיי העולם־הבא"{לב}:

[ט] המנהג לומר בחול מַגְדִּיל ישועות מלכו וגו', ובשבת ויום טוב וחול־המועד וראש־חדש וחנוכה ופורים מִגְדּוֹל{לג}. ויש נוהגים בחנוכה ופורים לומר מַגְדִּיל כבחול{לד}. ובסוף ברכת־המזון, כשמגיע ל"כי לעולם חסדו", רבים נוהגים שמוסיף ברוך האל המושיע{לה}: