ב שבט

[ה] אפילו לא אכל רק כזית פת, צריך לברך ברכת־המזון{כב}. וגם נשים חייבות בברכת המזון{כג}. ואם שומעת הברכה מאחר, יש אומרים שיצאה ידי חובתה אעפ"י שאינה מבינה לשון־הקדש, וכן המנהג. ומכל־מקום טוב שתחזור אחריו בלחש מלה במלה{כד}. ועיין לקמן סעיף י"ג:

[ו] לא יברך מֵעוֹמֵד, ולא מהלך, אלא מִיּוֹשֵׁב. ואפילו היה הולך בתוך ביתו כשאכל, או שהיה עומד או מיסב, צריך הוא לישב בזמן ברכת־המזון כדי לכוון דעתו ביותר. וגם לא יהא מיסב, שהוא דרך גאוה, אלא ישב באימה. אבל אם היה מהלך בדרך ואוכל א"צ לישב לפי שאין דעתו מיושבת עליו{כה}. וראוי לירא־שמים ללבוש אז מלבוש העליון, וגם יניח הכובָע בראשו כדי שיהא מורא שמים עליו, ויעורר הכוונה{כו}. ואין להתעסק בשום דבר בשעה שהוא מברך, אפילו לפנות דברים מהשולחן, או להחזיק תינוק על ברכיו אז{כז}:

[ז] אחר שחתם בברכה שלישית בונה ברחמיו את ירושלם, עונה אמן על ברכת עצמו (כדלעיל סימן ו' סעיף י"ד). ויאמרנו בלחש, בין כשמברך לעצמו, בין כשיש זימון ומברך להוציא אחרים ידי חובתן{כח}: