א שבט

[ג] אין להסיר הלחם מעל השולחן עד לאחר ברכת־המזון, ולכל הפחות ישאר כזית{יב}, להראות כי יש שפע מאת ה' יתברך לאכול ולהותיר, וכמו שאמר אלישע למשרתו{יג} כי כה אמר י"י אָכול והותֵר. ועוד משום שהברכה אינה שורה על דבר ריק, אלא כשיש שם איזה דבר, כמו שאמר אלישע לאשת עובדיה{יד} מה יֶּש־לך בבית{טו}. אבל לא יביא ככר שלם ויניחנו על השולחן, אלא אם כן נשאר משעת האכילה. וי"א שאם לא נשארו פרוסות על השולחן, מותר להביא אפילו ככר שלם{טז}. ונוהגין לכסות הלחם במפה נאה{יז}. וחוץ מהלחם (ויש נוהגים להשאיר גם המלח{יח}), אין משיירין דבר על השולחן, כי מסלקים כל שיירי המאכלים וכל שכן העצמות והקליפין, לכבוד הברכה{יט}:

[ד] יש להסיר גם את הסכינים מעל השולחן קודם ברכת־המזון, כי השולחן דומה למזבח, ובמזבח נאמר{כ} לא תניף עליהם ברזל, לפי שהברזל מקצר ימיו של אדם, והמזבח מאריך ימי האדם, ואינו בַּדִּין שֶׁיּוּנָף המקצר על המאריך. וגם השולחן מאריך ימיו של אדם ומכפר עוונותיו, בהכנסת אורחים, שגדול כוחה של לגימה שמשרה שכינה. ויש סוברים שלא לכסותן בשבת ויום טוב, כי בחול מכסין אותן מפני שהן כוחו של עשו, ובשבת ויום טוב אין שטן ואין פגע רע{כא}: