כט אייר

[לו]יוני שובך ויוני עלִיָּה, אף־על־פי שכבר הורגלו לבא לקיניהן, אסור לצודן אפילו הזמינן מערב־יום־טוב{סו}:

[לז] דגים שבבֵיבָר (פי' בריכה), אם אי אפשר לתפסן בידים אלא בכלי, אסור לתפסן. אבל אם אפשר לתפסן בידים, מותר לתפסן אפילו בכלי. ואם יש שם דגים הרבה, צריך שיזמין בערב־יום־טוב זה שהוא רוצה לקחת ביום־טוב, שיעשה בו איזה סימן. ואם צריך לכולם, יזמין את כולם, דהיינו שיאמר בערב־יום־טוב, כל אלו הדגים אני מזמין ליום־טוב{סז}:

[לח] ספק צִידה (כלומר שיש ספק אם ניצוד היום או אתמול) וספק מוכן, אסור. וביום־טוב שני מותר, אך לא בראש־השנה{סח}:

[טל] כל בעלי־חיים שהם מוקצים, אסור להשקותם או ליתן להם מזון בסמוך להם, שמא ישכח ויקחם לאכלם, אלא רחוק קצת{סט}. והקונים דגים מערב יום טוב לאכילה ומניחים אותם בכלי, וכן דגי־נוי, מותר להאכילם, וכן לתורנגולות המטילות ביצים שנמצאות בתוך לול{ע}:

[מ] שחט עוף ונמצא טרפה, אסור לטלטלו כדין שאר מוקצה. אבל אם שחט בהמה ונמצאת טרפה, מותר להצניעה במקום שלא תתקלקל. וטעם החילוק, מפני שבבהמה מצוי טרפות, ואם לא יתירו לא ישחטו וימנעו משמחת יו"ט. ואם אי אפשר להצניעה שלא תתקלקל, מותר למכרה לגוי באופן שלא יקצוץ דמים ולא ישקול{עא}: