כח אייר

[לא] כבר ביארנו בסעיף א' שמותר לשחוט ביום־טוב. אבל אסור למכור את הבשר במשקל ולא בקציצת דמים, אלא נותן לו איזה חלק סתם ולאחר יום־טוב ישלם לו{נה}. ואם נמנו על הבהמה מערב יו"ט ושילמו, וביו"ט שואלו הטבח בכמה נמנית, והוא משיב לו בכך וכך, אין חשש איסור בדבר, כיון שאין קוצצים הדמים ביו"ט רק מזכירים מה שנקצץ מעי"ט, וכ"ה מנהגינו{נו}. אמנם מקרוב הנהיגו בשאר קהילות ישראל שלא לשחוט בהמות (אלא אם־כן לצורך גדול) כשראו שבאים לידי חילול יו"ט במכירת הבשר ושקילתו, והניחו רק את העופות בהיתרם{נז}:

[לב] דוקא בהמות ועופות העומדים לאכילה, הוא שמותר לשחטן, אבל לא העומדים לחלב או לחרישה או לביצים, שהם מוקצים (לפי מה שיתבאר בס"ד לקמן סימן צ"ה סעיף ה') אלא א"כ הכינם מערב יו"ט{נח}. דהיינו שיאמר זה וזה אני נוטל מחר, ויעשה לו סימן בדעתו או בטביעות־עין. אבל אם אינו מפרש, אלא אומר סתם מכאן אני נוטל מחר, אסור{נט}. וגם העפר לצורך כיסוי הדם צריך להיות מוכן מערב יו"ט, וכן להשחיז את הסכין אז{ס}, ועיין לעיל סעיף כ':

[לג] השוחט בהמה, טוב לו שלא לבדוק את הריאה עד לאחר שיפשיט את העור. כי אם יבדוק ותימצא טריפה, אסור להפשיטה{סא}. אבל הסכין בודקים, לפי שרוב הסכינים אינן נפגמות, וכן המנהג{סב}. ומותר לטלטל את העור מבהמה ששחטה היום כדי להצניעו, אבל לא לשטחו על־גבי יתידות. ושאר עורות, אסורים בטלטול. וכן הנוצות מעוף ששחטו היום, מותר לטלטלן ולהצניען. אבל שאר נוצות, אסור לטלטלן{סג}:

[לד]נוהגים לנקר בשר ביום טוב (רק מה שצריך לאותו היום) אפילו שנשחט מעי"ט, בלא שום שינוי{סד}:

[לה] עופות שהם בביתו או בחצר העומדים לאכילה, והם כבר הורגלו בבית, שאפילו יוצאין לחוץ באים לערב לביתו, מותר לצודן אפילו חוץ לחצר לצורך יום־טוב לשחטן. אבל שלא לצורך אכילה, אסור לצודן. ואם הם חדשים שלא הורגלו, אסור לצודן אפילו לצורך אכילה אפילו כשהן בביתו, אך בלילה כשהן יושבין מותר לקחתן. ובכל עניין יש ליזהר שיברור מערב־יום־טוב איזה הוא רוצה לשחוט ביום־טוב, כי שמא זה שיטול יִמָּצֵא כחוש, ונמצא שטלטל שלא לצורך. ועופות שאינן עומדין לאכילה אלא לביצים, הן מוקצה{סה}: