כז אייר

[כו] מותר לחמם מים על האש לרחוץ פניו ידיו ורגליו, והוא הדין שאר איברים, אבל לא את כל גופו. ולצורך תינוק, אם צריך לרחצו, אסור גם־כן לחמם מים בשבילו ואפילו על־ידי גוי, אך יכולין להרבות בשבילו, דהיינו כשצריכין קצת מים לבישול מותר לחמם אפילו דוד גדול. רק יש לתת כל המים קודם שהעמידו את הדוד על האש, ולא שיוסיפו אחר־כך{מד}. ואם התינוק חולה קצת, מותר לחמם בשבילו על־ידי גוי{מה}. ומים שהוחמו מעי"ט, מותר לרחוץ בהן כל גופו. אבל בבית הַמַּרְחֵץ, אסור אפילו רק פניו ידיו ורגליו{מו}:

[כז] אסור לכבות אש ביום־טוב. אבל לגרום כיבוי, מותר אפילו שלא במקום הפסד{מז}. והמחמיר לעצמו, תבוא עליו ברכה{מח}. ולכן מותר להעמיד נר דולק במקום שיכולה הרוח לנשב ולכבותו, בתנאי שעתה אין הרוח מנשבת. וכן מותר לפתוח דלת או חלון כנגד הנר הדולק בשעה שאין הרוח מנשבת, שאין זה אלא גרם כיבוי{מט}. ויש אומרים שאסור גם להנמיך אש של מכונת בישול, וכן פתילה של מנורת נפט וכיו"ב, מפני שהוא מקצת כיבוי. ויש מחמירים גם שלא להנמיך שלהבת של "גאז" כדי שלא יקדיח התבשיל או כדי שיתבשל יפה, אם יש לו אפשרות להדליק אש אחרת קטנה יותר. ורק אם אין, מותר. אבל לכבות את האש לגמרי אחר סיום הבישול, אסור. והוא הדין שאסור לכבות מפני סיבה אחרת. ומעיקר הדין מותר להרתיח מים בכלי שיעלו על גדותיו ויכבו את אש הגאז (ואח"כ יסגור את הכפתור) בתנאי שדעתו לשתות את המים, כדי שיהא הבישול לצורך{נ}:

[כח] מותר לכסות את האש בכלי (אבל נֵר אסור לכבות) או באפר מוכן. ואף־על־פי שאפשר שתכבה קצת על־ידי הכיסוי, מכל־מקום כיון שאינו מתכוין לכיבוי (וגם היא מלאכה שאינה צריכה לגופה) מותר לצורך יום־טוב. ודוקא לצורך אותו היום. אבל לצורך הלילה, אסור, שהרי הלילה שייך ליום שני{נא}:

[כט] מותר להסיר הפחם שבראש הנר כשהוא דולק, בין לנפץ ראש הפתילה ביד, בין במחט. אבל אסור לחתכו בין ביד בין בכלי, שמא יחתוך מגוף הפתילה ואסור משום תיקון כלי. ואין חילוק בזה בין נר של שמן לנר של שעוה{נב}:

[ל] אין עושין מֻגְמָר, דהיינו לפזר מיני בשמים על הגחלים, בין להריח בין לגמר את הבית או כלים (עיין לעיל סימן מ"ד סעיף י"א). דכתיב לכל נפש, ובעינן דבר השוה לכל נפש, מה שאין כן מוגמר שאינו נצרך אלא למפונקים ומעונגים{נג}. אך לתת מי־ורדים על הידים והפנים והזקן מותר, ואין קפידא אם נשפך על הבגדים בלא מתכוין, כמו בשבת (כדלעיל סימן ס"ט סעיף ט'). ובעניין עישון סיגריות וטוטון, נחלקו הפוסקים, ונתפשט המנהג אצלינו וגם בכל תפוצות ישראל כדעת המתירים{נג*}. וצריך להדליק משלהבת, ולא יסיר את מה שנשרף, וכן בגמר העישון לא ישליך את הסיגריה בחָזְקה כי היא נכבית ע"י זה. ומי שאינו רגיל בעישון, צריך להימנע לגמרי. ומותר לחתוך את עלי הטוטון ביום־טוב ביד לחתיכות בינוניות, ולכתחילה יחתוך מערב יום טוב{נד}: