כו אייר

[כא] מיני תְּבָלִין שאם יטחן אותם קודם יום־טוב יפיגו טעמם, מותר לדוכם ביום־טוב בלי שינוי. וכן תמכא (שקורין בלשון אשכנז "חְרֵיְן") שגוררין על מגרדת. וכן מותר לרסק שום או בצל, וכיוצא בהם. ודברים שאינם מפיגים טעמם, צריכין ליזהר לדוכן מערב יום־טוב, אך אם שכח יש להתיר על־ידי שינוי. וכל הנזכר אינו מותר אלא מה שהוא צריך לאותו היום ולא למחר{לה}. וכן מותר לגרר במגרדת גזר או צנון, ולרסק תפוחי־אדמה או בננות וכיוצא בהן. וגם לטחון בשר במכונת־יד. ומותר אף להרכיב חלקי המכונה{לו}:

[כב] מותר לברור קטניות וכיו"ב, כמות שצריכים לאותו היום, אבל לא בנפה ולא בכברה. וגם לא יתנם לתוך המים כדי שתצוף הפסולת, או האוכל. אלא יברור ביד וילקט מה שהוא נוח לו יותר, אם נוח לו ללקט הפסולת, ילקט הפסולת, ואם נוח לו ללקט האוכל ילקט האוכל{לז}. וזה מותר אעפ"י שהיה אפשר לברור מערב יו"ט{לח}:

[כג] יין־שרוף ("ערק") אסור לעשות בשום אופן{טל}. וכן אסור לסחוט פירות ביום טוב, אפילו דברים שאם יסחטם מעי"ט יפגם טעמם, והדין בזה כמו בשבת (כמבואר לעיל סימן ס"ב סעיף ה'){מ}:

[כד] אסור לבקע עצים, או אפילו לשברן ביד, אם הם ראויים להסקה בלא ביקוע, ויש מתירים ביד. ואסור ללקט עצים ממקום שהם מפוזרים{מא}:

[כה] אסור להוציא אש בין מאבן בין מזכוכית. שלא הותר ביום־טוב להבעיר אלא מאש מצויה. ולכן אסור להדליק גפרור ע"י חיכוך, אבל להדליקו משלהבת של נר וכיו"ב מותר. ואחר גמר ההדלקה, לא ישליך את הגפרור בחָזקה, כי עי"ז מתכבה, אלא יניחנו בנחת שיכבה מעצמו. וחשמל אסור להדליק כי אין זה נחשב אש מצויה, הן מנורות והן כלים חשמליים, ולכן הם מוקצים{מב}. וכל מה שאנו מזכירים במלאכות המותרות ביו"ט, היינו דוקא כשהם נעשים בידים ולא ע"י מכשירים חשמליים{מג}: