כה אייר

[טז] קמח שכבר נופה, אלא שרוצים לנפותו שנית, יש לנפותו על־ידי שינוי קצת, כגון לנפות על השולחן במקום לתוך כלי, או באחורי הנפה. וקמח שעדיין לא נופה, אסור לנפותו אפילו בשינוי ואפילו ע"י גוי. ומותר לברור פָּסולת מתוך הקמח, כגון שנפלו לתוכו צרורות או קִסְמִים וכדומה. וכן לברור מתוך מצות כתושות את הפירורים הגדולים{ל}:

[יז] עיסה שנילושה ביום־טוב, מותר להפריש ממנה חלה. אבל אסור לשרפה דאין שורפין קדשים ביום־טוב, וגם אסור לאפותה משום דאינה ראויה לאכילה, שהרי כולנו טמאי מתים (רק בחוצה־לארץ שאפשר להאכילה לכהן טהור, עיין להלן בחלק יורה־דעה הלכות חלה סימן ק"ע סעיף כ"א, מותר לאפותה), ואסורה גם בטלטול. רק בעודה בידו יניחנה במקום המשתמר עד מוצאי יום־טוב וישרפנה. ועיסה שנילושה בערב־יום־טוב, אסור להפריש ממנה חלה ביום־טוב, ואין לה תקנה אלא אם ילושו עוד עיסה שצריכים אותה ויפרישו ממנה גם על הראשונה. והיינו בחלת ארץ ישראל, אבל בחו"ל אפשר לאפותה ולאכלה ולהניח קצת פת שיפרישו ממנו במוצאי־יום־טוב, וצריך שיניחו פת כדי שיפרישו ממנה וישאר עוד קצת. וכן אסור להפריש תרומות ומעשרות ביום טוב{לא}:

[יח] כשמכינים דברי אפייה ביום־טוב, אסור לעשות בהם ציורים או אותיות על ידי דפוס, או ביד לעשות מן העיסה איזה ציורים כגון עופות וכדומה{לב}:

[יט] מותר למלוח בשר להכשירו מדמו, אפילו שהיה אפשר למלחו מאתמול. ודוקא אם יש בו לצורך היום. ואם יש לו בשר יותר והוא מתירא שלא יתקלקל, מותר למלוח הכל ביחד אפילו הרבה גם מה שאינו לצורך היום, שהכל טירחא אחת היא. אבל בשר שכבר נמלח מדמו, וכן דגים שמשתבחים כשמניחים אותם במלח והיה אפשר למלחם בערב־יום־טוב, אסור למלחם ביום־טוב{לג}:

[כ] אסור להשחיז סכין במשחזת שלה, אבל מותר לחדדה ע"ג עץ או אבן או ע"ג סכין אחרת. ואין להורות דבר זה לרבים, אלא כל אדם מעצמו מותר לעשות כן{לד}: