כד אייר

[יא] אסור לבשל או לאפות ביו"ט לצורך גוי. אך מי שיש לו משרת גוי, יכול להוסיף ולבשל בקדירה אחת שיהא בה גם בשביל המשרת. אבל בשביל גוי מכובד, אסור אפילו להוסיף. ולא עוד אלא אפילו אם בישל הישראל או אפה בשביל עצמו, אסור להזמין גוי שיאכל עמו. שחששו חז"ל שמא יבשל לו בקדירה בפני־עצמה. ורק גוי שאינו מתכבד בו, מותר לתת לו איזה דבר ממה שבישל או אפה. ולאפות פת, אפילו בשביל גוי משרתו, אסור{כ}. ומחלל שבת בפרהסיא, דינו כגוי{כא}:

[יב]אסור להוציא שום דבר בשביל גוי, או מחלל שבת בפרהסיא, כי אם במקום שמותר להוציא בשבת{כב}:

[יג] אוכל נפש אעפ"י שאפשר לעשותו מערב יום טוב, דהיינו שאינו מפיג הטעם, מותר לעשותו ביו"ט כרגיל{כג}, כגון ללוש בצק (עיין לקמן סעיף ט"ו) ולאפות מיני עוגות ועוגיות (על אש, אך לא בתנור חשמלי עיין לקמן סעיף כ"ה), או לבשל מרק פירות (הנקרא "קומפוט"). אבל ראוי להחמיר לעשותם מערב יו"ט, ואם שכחו או לא הספיקו יעשו ביום טוב בשינוי קצת{כד}:

[יד]דברי אוכל נפש שאינם מפיגים הטעם אלא שהדרך לעשותם לימים רבים, כגון מיני מרקחת (שקוראים בזמנינו בשם "ריבה"), ושוקולד, אסור לעשותם אלא דוקא ע"י שינוי{כה}. וכן אין עושין גבינה או חמאה ביום טוב, ואין מעמידין חָלב על־ידי קיבה או שאר דברים שיתקבץ החלב ויקפה{כו}. ויש מתירים לתת מים בהקפאה שייהפכו לקרח, וכן לעשות "גלידה", לצורך היום{כז}:

[טו] מותר ללוש בצק ולאפות פת ביום־טוב בלי שום שינוי (עיין לעיל סעיף א', וסעיף י"ג). ומכל מקום אסור למדוד את הקמח, אלא לוקחים באומד הדעת. ואם לוקח כלי המיוחד למדה אלא שאינו מצמצם את המדה אלא פוחת או מוסיף, מותר{כח}. ומותר ללוש ולהקציף "חִלְבּהּ" בלי שום שינוי{כט}: