כג אייר

[ו] דבר שאינו מלאכה גמורה ואסור לעשותו בשבת משום רפואה לחולה שאין בו סכנה (עיין לעיל בהלכות שבת סימן ע'), גם ביום ראשון של יום־טוב, וכן בשני ימים־טובים של ראש השנה, אסור לעשותו (דדרשינן אך אשר ייאכל, ולא לרפואה{י}) כי־אם על־ידי גוי. אבל ביום טוב שני (חוץ מראש־השנה), מותר לעשותו גם על־ידי ישראל. אך מלאכה גמורה, אסור לעשות לחולה שאין בו סכנה אפילו ביום־טוב שני, כי־אם על־ידי גוי{יא}. ודוקא כשנפל למשכב או חלה כל גופו{יב}. ומותר לכחול את העיניים ביום טוב שני (אבל לא ביום ב' דראש השנה) הן לחיזוק הראִייה, הן לנוי, בין לנשים בין לאנשים, וכן הוא מנהגינו{יג}. אבל ביום טוב ראשון, אסור:

[ז] כבר ביארנו בסעיף ב' שמותר להוציא חפצים אפילו מרשות היחיד לרשות הרבים ומרשות הרבים לרשות היחיד, ואפילו שלא לצורך אוכל נפש. והיינו כגון להוציא תינוק, לולב, כלים, סידורים ושאר ספרים, מפתחות וכיו"ב. יש אומרים שאפילו שלא לצורך היום כלל מותר, כל שאינם לצורך מחר. אבל אבנים וכיוצא בהן שאסורים אפילו בטלטול משום מוקצה, כל שכן שאסור להוציאם מרשות לרשות אם אין צורך כלל בדבר{יד}. ולפי־זה אין צורך לעשות עירובי חצירות ליום טוב. אעפ"י שעירובי תחומין צריך, כמו בשבת{טו}. ויש אומרים שאין להוציא אלא כשיש קצת צורך בדבר כגון שעון, מטפחת־אף וכיו"ב, או אם מתיירא שלא יגנב, וכן נכון להחמיר{טז}:

[ח] לא ישא משאות גדולים ברחובות כמו שהוא עושה בחול, ואפילו צורך אוכל נפש, כגון פירות ומשקאות, אלא ישנה. כיצד. דבר שהדרך לישא אותו ביד, ישאהו בכתפו. בכתפו, ישאהו בידו, וכיוצא בזה. ואם אי־אפשר לשנות, כגון שממהר מפני שיש לו הרבה אורחים, וע"י השינוי נגרם עיכוב, עושה כדרכו{יז}:

[ט] אסור לשחק בכדור ביו"ט, כמו בשבת (כמבואר לעיל סימן ס"ז סעיף כ"ג). ואפילו ילדים קטנים. שאעפ"י שמתענגים ושמחים בכך, מכל־מקום הוא זלזול בכבוד היום{יח}:

[י] כל המלאכות המותרות לעשות ביום־טוב, זהו דוקא לצורך אדם, אבל לא לצורך בהמה. דכתיב יֵעָשה לכם, ודרשינן לכם ולא לבהמה. ולכן אסור לבשל או להוציא איזה דבר מרשות לרשות לצורך בהמה, כמו בשבת{יט}: