טז אייר

[א] שבת קודש, היא האות הגדול והברית שנתן לנו הקב"ה, לדעת כי ששת ימים עשה י"י את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי{א}, והוא יסוד האמונה. ואמרו רבותינו ז"ל{ב} שקולה שבת ככל המצוות. כל המשמר את השבת כהלכּתו כאילו מקיים כל התורה כולה{ג}, וכל המחלל את השבת כאילו כופר בכל התורה כולה{ד}. וכן הוא אומר בספר עזרא{ה} ועל הר סיני ירדת וגו' ואת שַׁבַּת קדשְךָ הודעת להם, ומצוות וחוקים ותורה וגו'{ו}:

[ב] כל המחלל שבת בפרהסיא, הרי הוא כגוי לכל דבריו. שאם נגע ביין, נאסר. והפת שאפה, דינה כפת של־גויים. וכן התבשיל שבישל, הוא כבישולי גויים (וכמו שיתבארו הלכּותיהם בס"ד להלן בחלק יורה־דעה סימן קל"ז וסימן קמ"ז). ופרהסיא, היינו בפני עשרה מישראל. ולאו דוקא כשעשה העבירה בפניהם ממש, אלא גם כשהוא יודע שיתפרסם להם אחרי־כן{ז}:

[ג] לפיכך משבח הנביא ואומר{ח} אשרי אנוש יעשה זאת, ובן־אדם יחזיק בה, שומר שבת מֵחַלְּלוֹ וגו'. וכל השומר את השבת כהלכּתה, ומכבדה ומענגה כפי יכלתו, כבר מפורש על־ידי הנביא שכרו אף בעולם־הזה, מלבד שכרו הגדול הצפון לעולם־הבא, שנאמר{ט} אם תשיב משבת רגלך עשות חפציך ביום קדשי, וקראת לשבת עונג לקדוש י"י מכובד, וכבדתו מעשות דרכיך, ממצוא חפצך ודבר דבר. אז תתענג על י"י, והרכבתיך על במתי ארץ, והאכלתיך נחלת יעקב אביך, כי פּי י"י דבר{י}:

[ד] כתוב{יא} זכור את יום השבת לקדשו. פירוש, שיזכור בכל יום מימי החול לקדש את יום השבת, שאם נזדמן לו מאכל חשוב שאינו מצוי בכל יום, והוא דבר שאינו מתקלקל, יקנהו לכבוד שבת. וטוב יותר לקנות בערב שבת לכבוד שבת, מלקנות ביום חמישי. אך דבר שצריך הכנה, יקנה ביום חמישי. ועל כל דבר שהוא קונה, טוב שיאמר "לכבוד שבת"{יב}:

[ה] עזרא הסופר תיקן שיהיו מכבסים הבגדים ביום חמישי לכבוד שבת ולא בערב־שבת, מפני שבערב־שבת צריך להתעסק בצרכּי־שבת{יג}. אך בזמנינו שהכביסה נעשית על־ידי מכונה, נראה שמותר אפילו בערב שבת{יד}:

[ו] מצוה על כל אדם אפילו אם יש לו כמה משרתים, שיעשה גם הוא בעצמו איזה דבר לכבוד שבת. כמו שמצינו{טו} באַמּוּראים, רב חִסְדָּא היה מחתך את היָּרָק דק דק, ורבּה ורב יוסף היו מבקעים עצים, ור' זירא היה מדליק את האש, ורב נחמן היה מתקן את הבית, ומכניס כלים הצריכים לשבת, ומְפַנה כלי החול. ומהם ילמד כל אדם, ולא יאמר לא אפגום בכבודי, כי זהו כבודו שהוא מכבד את השבת{טז}:

[ז] טוב ללוש ולאפות בבית לחמים לכבוד שבת, וגם כדי שתקיים האשה מצות הפרשת חלה. לפי שאדם הראשון נברא בערב־שבת והיה חלתו של עולם (וכמו שיתבאר בס"ד להלן חלק יורה־דעה הלכות הפרשת חלה סימן ק"ע סעיף כ"ד), והאשה בחטאהּ איבדַתּוּ, ועל כן צריכה היא לתקן דבר זה{יז}: