יד אייר

[י] טוב ליזהר כשהדבר אפשרי, שלא לשמש לא בתחילת הלילה ולא בסופה, כדי שלא ישמע קול בני אדם ויבוא לחשוב באשה אחרת, אלא באמצעיתה{כז}:

[יא] אם קמו משנתם, צריכים ליטול ידיהם כראוי דהיינו שלשה פעמים בסירוגין{כח}. אך אם היו ניעורים מקודם, אינם צריכים ליטול לפני התשמיש אלא ממדת חסידות, ולזה די בנטילה פעם אחת. ואחר התשמיש, צריך שירחוץ אותו מקום להיטהר, מה גם שיש אומרים ששכבת זרע על בשרו דינה כצואה{כט}. ויטלו ידיהם, וטוב ליטול אז ג"פ לסירוגין{ל}:

[יב] אסור לשמש בשווקים וברחובות ובגנות ובפרדסים, אלא בבית־דירה, שלא יהיה כדרך זנות{לא}. הוא למטה והיא למעלה, זו דרך עזות. שימשו שניהם כאחד (כלו' שוכבים על צידיהם{לב}), זו דרך עקש{לג}. אמרו עליו על רבי אליעזר שכל כך היה משמש באימה וביראה, עד שהיה דומה כאלו כפאו שד{לד}:

[יג] בשעת הזיווג טוב להרהר בדברי תורה ובשאר דברים שבקדושה, או בצורת כ"ב אותיות התורה. ואף על פי שאסור לקרות בפיו, הרהור מותר ומצוה, כי הרהור אינו כדבור לעניין זה{לה}. וצריכים להיות אז בקירוב בשר, אלא שיכסו את גופם בסדין מלמעלה. וטוב שימתין מלהוציא את הזרע, כדי להרבות תאוותה שתזריע היא תחילה. ונכון להחמיר שלא לפרוש ממנה אלא באבר מת עד שיכלו טיפות הזרע לגמרי, ואף קודם תשמיש יזהר שלא יתחמם יותר מדאי כי עי"ז עלול לבוא לידי צחצוחי טומאה{לו}:

[יד] לא ישמש עם אשתו אלא מרצונה. וכל שכן שלא יאנסנה. אלא תחילה יפייסנה וישמחנה ויחבקנה וינשקנה, וישתעשע עמה במשמושים. וכן לא ישמש כשהיא שנואה לו בשעת תשמיש, או שהיא מורדת בו דהיינו שאומרת לו איני רוצה בך לבעל, ואף על פי שמרוצה לו בשעת תשמיש. וכן אם גמר בליבו לגרשה והיא אינה יודעת, אף על פי שאינה שנואה לו, אסור לשמש עמה. גם לא ישמש עמה כשהיא ישנה ממש, או כשהוא שִׁכּוֹר, או היא שכורה{לז}. ואסור לאשה למנוע תשמיש מבעלה, כדי לצערו עד שיוסיף באהבתה, אלא תהא נשמעת לו בכל עת שירצה, כי היא משועבדת לו לכך{לח}: