צור קשרדלג על צור קשר
חיפושדלג על חיפוש

תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
יג אייר
סימן נ"ג - הלכות עונה וצניעות
[ה] אסור לשמש{יא} מול האור, כגון חשמל או נר וכיו"ב, אף על פי שמאפיל בסדין או שמיכה. אבל בהפסק מחיצה גבוהה עשרה טפחים לפני האור, או שהוא בחדר אחר ומאיר לחדר זה, מותר, ובתנאי שיאפיל כנז"ל. וכן אסור לשמש ביום, שהוא עזות־פנים, אלא בבית אפל. ובלילה אם הלבנה מאירה עליהם לַהְדְּיָא (פי' לנוכח), אסור. אבל אם אינה מאירה עליהם, אף על פי שמאירה לתוך הבית, מאפיל כנז"ל ומותר{יב}. ואחרי עלות השחר, מותר לשמש כל זמן שלא האיר היום, שהוא תחילת זמן הנחת תפילין. ובבין השמשות, ראוי להחמיר{יג}:
[ו] אסור לאדם לשמש מטתו בפני שום אדם אם הוא ניעור, ואפילו על ידי הפסק מחיצת עשרה. ובפני תינוק שאינו יודע לדבר, מותר{יד}. וע"ע לקמן סעיף י"ח:
[ז] אסור להסתכל בה באותו מקום, אפילו סמוך לתשמיש. שכל המסתכל שם אין לו בושת פנים ועובר על והצנע לכת{טו} ומעביר הבושה מעל פניו, שכל המתבייש אינו חוטא דכתיב{טז} ובעבור תהיה יראתו על פניכם, זו הבושה, לבלתי תחטאו. ועוד שמגרה יצר הרע על עצמו. וכל שכן הנושק שם שעובר על כל אלה, ועובר גם על{יז} אַל תשקצו את נפשותיכם{יח}. אבל למשמש שם או להכניס אצבעו, מותר{יט}:
[ח] אסור לשמש בחדר שמונח שם ספר תורה, אלא צריך להוציאו לחדר אחר{יט*}. ואם אין לו חדר אחר, יעשה לפניו מחיצה גבוהה עשרה טפחים (והרוחב, נראה שמספיק ארבעה טפחים{כ}). ותהא המחיצה סתומה, שלא ייראה הספר תורה. ווילון אינו נחשב מחיצה, כיון שהוא מתנדנד, אלא אם כן קשר אותו מלמטה. והוא הדין למגילת אסתר הכתובה על עור גלול. אבל תפילין וחומשים, ושאר ספרי קודש כגון גמרא ומדרשים ומפרשיהם, בין שהם בכתיבת־יד בין שהם בדפוס, יכול להניחם בכלי תוך כלי, והוא הדין שני כסויים. ודוקא כשהשני אינו מיוחד להם. אבל אם הם מיוחדים להם, אפילו עשרה נחשבים כאחד. ואם יפרושׂ איזה מכסה על ארגז שהספרים בו, נחשב ככלי בתוך כלי, אעפ"י שהמכסה אינו אלא מלמעלה ולא מלמטה. וגם מזוזה הקבועה בפנים החדר, צריך שתהיה מכוסה בשני כסויים, שאחד מהם עכ"פ אינו מיוחד לה. וכסוי זכוכית לא מהני, דצריך שלא יהא נראה, אבל הוא נחשב כסוי אחד{כא}. והוא הדין ניילון{כב}:
[ט] ראוי לאדם להרגיל את עצמו בקדושה יתירה ובמחשבה טהורה ובדעה נכונה, כדי שינצל מלהכשל בדבר עבירה. ולא יָקֵל ראשו אפילו עם אשתו, ולא ינבל את פיו ואפילו בינו לבינה. הרי הכתוב אומר{כג} ומגיד לְאדם מה שֵּׂחו, ואמרו רבותינו ז"ל{כד} אפילו שִׂיחה קלה שבין איש לאשתו מגידין לו לאדם בשעת הדין. ולא יספר עמה בְּשָׁעַת תשמיש ולא קודם לכן, אלא בענייני תשמיש. אלא אם כן היו בכעס שאסור לשמש אז עמה, יכול לדבר עמה קודם תשמיש בכל ענייני ריצוי כדי שתתפייס. ולא יבא עליה שלא כדרכה{כה}. וצריך שגם מחשבת האשה תהיה בקדושה, שאם לא כן צדיק מה פעל{כו}: