צור קשרדלג על צור קשר
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
יב אייר
סימן נ"ב - הלכות סדר הלילה, וק"ש שעל המטה
[י] אם אינו יכול לישן, יאמר שוּב קרית־שמע והמזמורים ופסוקי דרחמי, וחוזר וקורא עד שתחטפנו שינה, או יהרהר בדברי־תורה, או יאמר כמה פעמים פסוקים אלו, תורה צוה לנו וגו', אש תמיד וגו', סֵעֲפים שנאתי וגו', אור זרוע וגו', עד שתחטפנו שינה{כא}. ותהא כוונתו בשינה לחזק כחו לעבודת קונו, ואז נחשבת לו לעבודת שמים{כב}:
סימן נ"ג - הלכות עונה וצניעות
[א] אעפ"י שאשתו של אדם מותרת לו כל שהיא טהורה, ראוי לנהוג בקדושה ולא יהא רגיל ביותר עמה, אלא בזמני עונתה, כפי מה שקבעו חז"ל לכל איש כפי כוחו וכפי מלאכתו. כגון פועלים שעושים מלאכה בעירם, עונתן שתי פעמים בכל שבוע. ואם עושים מלאכה בעיר אחרת, עונתן פעם אחת בשבוע. ועונת תלמידי חכמים, מליל שבת לליל שבת{א}. וצריך לקיים העונה גם כשהיא מעוברת או מניקה. ולא יבטל עונתה אלא מדעתה כשהיא מוחלת לו, וכבר קיים מצות פריה ורביה{ב}. ואם מונע עונתה כדי לצערה, עובר בלא תעשה, שנאמר{ג} ועונתה לא יגרע, שהיא נהנית ושמחה בכך{ד}:
[ב] וכל אדם ואפילו ת"ח, צריך לפקוד את אשתו בליל־טבילתה, ובלילה שלפני יציאתו לדרך רחוקה{ה} אם אינו הולך לדבר מצוה, וכן בבואו מדרך רחוקה. וגם כל שרואה שאשתו מְשַׁדְּלַתּוּ ומרצה אותו ומתקשטת לפניו, כדי שיתן דעתו עליה, חייב לפקדה אפילו שלא בזמן עונתה הקבוע, ויהיו לו בנים הגונים. אבל אם תבעתו בפה{ו} ממש, היא חצופה, והרי היא כזונה ואסור לקיימה{ז}:
[ג] ואף כשהוא נמצא אצלה, לא יכוין להנאתו, אלא כאדם שפורע חובו, שהוא חייב בעונתה, ולקיים מצות בוראו שיהיו לו בנים עוסקים בתורה ומקיימי מצוות בישראל. וכן אם הוא מכוין לתיקון הולד, כפי שאמרו רבותינו ז"ל{ח} שבשלושת חדשי ההריון הראשונים, התשמיש קשה לאשה וקשה לולד, ואמצעיים קשה לאשה ויפה לולד, והאחרונים יפה לאשה ויפה לולד, שמתוך כך יצא מלובן ומזורז, שפיר דאמי. ואם הוא מכוין לגדור עצמו בה כדי שלא יתאווה לעבירה, כי רואה שיצרו גובר ומתאווה אל הדבר ההוא, גם בזה יש קיבול שכר. אך יותר טוב היה לו לדחות את יצרו ולכבוש אותו, כי אבר קטן יש באדם, מרעיבו שבע משביעו רעב. אבל מי שאינו צריך לדבר אלא שמעורר ומגרה את עצמו לבוא לידי קישוי כדי למלאת תאוותו בתשמיש, זו היא עצת יצר־הרע{ט}:
[ד] שכבת־זרע, היא כח הגוף ומאור העינים. וכשתצא ביותר, הגוף כָּלֶה וחייו אובדים. וכל השטוף בבעילה זקנה קופצת עליו, וכחו תשש, ועיניו כהות, וריח־רע נודף מפיו, ושער ראשו וגבות עיניו וריסי עיניו נושרים, ושער זקנו ושחיו ושער רגליו רָבֶה, ושיניו נושרות, והרבה כאבים חוץ מאלו באים עליו. אמרו חכמי הרופאים, אחד מאלף מת משאר חליים, והאלף מרוב תשמיש. לפיכך צריך האדם ליזהר{י}: