יא אייר

[ה] יפשוט מלבושיו מעליו בצניעות (עיין לעיל סימן ג' סעיף א') ולא יישן במלבושיו. כשחולץ מנעליו ופושט בגדיו, חולץ ופושט של שמאל תחילה (כדלעיל שם סעיף ג'). ולא יניח מלבושיו תחת מראשותיו, כי משכח לימודו. ויבדוק נקביו. וצריך ליזהר מאד להרגיל את עצמו לשכב על צידו, ואיסור גדול לישן אֲפַרְקְדָן, דהיינו גבו למטה ופניו למעלה, או פניו למטה וגבו למעלה, אלא דוקא על צידו, או בנטייה מעט. וטוב לבריאות הגוף, שישכב בתחילת שינתו על צד שמאל, ובסוף על צד ימין, כי הכבד מונח בצד ימין, והאיצטומכָּא (פי' הקיבה) בצד שמאל, וכאשר יִטֶּה על צד שמאל אזי יהא הכבד על האיצטומכא, ויחממה בחומו, ובזה יתעכל המזון מהרה. ואחרי שנתעכל המזון, ראוי לו שיטה על צד ימין, כדי שתנוח האיצטומכא ותרד פסולת המאכל. ולא יתהפך מצד אל צד פעמים רבות{י}:

[ו] ראוי לכל ירא שמים קודם הליכתו לישן, לפשפש במעשיו שעשה כל היום. ואם ימצא שעשה עבירה, יתחרט ויתוודה עליה, ויקבל על עצמו בלב שלם שלא לעשותה עוד. ובפרט צריך בדיקה ביותר בעבירות המצויות, כגון שקר, חניפות, ליצנות ולשון הרע, וכן עוון ביטול תורה. גם יתן האדם אל ליבו למחול לכל אדם שחטא כנגדו באותו יום. שלא ייענש שום אדם בגללו, דְּאִיתַּא בַּגְּמַרָא{יא} כל מי שחבירו נענש על ידו, אין מכניסין אותו במחיצתו שלְּ־הקדוש ברוך הוא. ויאמר, שרי ליה מָארֵיהּ לכל מאן דְּצַעֲרַן (פי' ימחול לו הבורא לכל מי שציערני){יב}:

[ז] ואח"כ אומר ברכת המפיל, וקורא את שמע{יג}, כשכבר הוא שוכב במטתו על צידו השמאלי, ואין להמתין עד שמרגיש שעומד לישן{יד}. וניתקנה כדי להגן מן המזיקים כמו שאמרו חז"ל{טו}:

[ח] אם לא קרא שלש הפרשיות של קרית־שמע כשהיה לילה, אזי יאמר שלשתם בקרית־שמע שעל המטה. אבל אם אמרן בלילה, אינו צריך לומר בקרית־שמע שעל המטה כי אם פרשה הראשונה בלבד. ומכל מקום יש מצריכים למצוה מן המובחר לומר כל שלשת הפרשיות{טז}. ואחר־כך טוב לומר מזמורים ופסוקי דרחמי לשמירה, כמו שהובא בסידורים. וגם הנשים ראוי שתאמרנה ק"ש שעל המטה ופסוקי שמירה{יז}:

[ט] לאחר שאמר ברכת המפיל, לא יפסיק באכילה או בשתייה או בדיבור עד שיישן, אלא אם כן הוזקק לעניין נחוץ. וכל־שכן שאם נצרך לנקביו, שיברך אשר יצר אחר־כך. ומכל־מקום לעולם יאמר ברכת המפיל בהזכרת השם בפתיחתה ובחתימתה, ואין לחוש שמא יפסיק אח"כ{יח}. וגם אחרי חצות הלילה מברכים אותה בהזכרת השם, בכל זמן שהולך לישן בלילה עד עלות השחר, ואפילו אין דעתו לישן אלא קמעא{יט}. אך הישן ביום אין לו לברך המפיל, ואינו קורא את שמע ולא ויהי נועם וכיוצא{כ}: