י אייר

[ז] וזהו סדר תפילת ערבית כפי מנהגינו. אומרים מיושב פסוק והוא רחום וגו'{יב} (וקצת מהשאמי נוהגים להוסיף תחילה פסוק כי אל רחום וגו' ואח"כ והוא רחום וגו' י"י הושיעה וגו' וחצי קדיש. ויש מהשאמי שנוהגים לפתוח בשיר המעלות הנה ברכו וגו', והוא רחום וגו' י"י הושיעה וגו' וחצי קדיש{יג}). ועומד ש"צ וכורע ואומר ברכו וכו' ועונים הקהל ברוך י"י המבורך וכו' (כדלעיל סימן י"ג סעיפים י"ג י"ד) ואומר ש"צ בקול־רם ברכת מעריב ערבים ועונים אחריו אמן. ואומר אהבת עולם וכו', וכשחותם ברוך אתה ה' אוהב את עמו ישראל לעד, אין עונים אמן, אלא מיד אומרים שמע ישראל וגו' בקול־רם, וכן כל ג' הפרשיות אומרים כולם כאחד (כדלעיל סימן ט"ו סעיפים ה' ו'){יד} וחוזר ש"צ י"י אלהיכם אמת ואמונה וכו'{טו} עד בא"י גאל ישראל, ועונים אמן. ואומר השכיבנו וכו' ובבלדי מוסיף בה פסוקים, וחותם בא"י המולך בכבודו וכו' לעולם ועד, אמן. ועונים אמן. ובשאמי אין מוסיפים פסוקים אלו, אלא חותמים בא"י שומר (את) עמו ישראל לעד אמן, ועונים אמן. וכן יש מהבלדי שנוהגים כך{טז}. ונכון שכולם יאמרו את כל הברכות בלחש עם הש"צ, וימהרו לסיים ג' תיבות קודם חתימות המעריב ערבים וגאל ישראל, וכן שומר עמו ישראל או המולך בכבודו, כדי שיוכלו לענות אמן. אח"כ עומדים כל הקהל{יז}, כיון שהש"צ מתחיל לומר הקדיש (וכדלעיל סימן י"ג סעיף י'), ומתפללים י"ח בלחש. וכשרואה שסיים הגדול שבציבור תפילתו (כדלעיל סימן י"ח סוף סעיף א') ויש בין הכל תשעה שומעים (עיין לעיל סימן י"ג סעיף י"ב), פותח ואומר קדיש תתקבל. ואח"כ אומרים כולם מיושב, למנצח על הגתית וגו' י"י אדונינו וגו', ושיר למעלות אשא עיני וגו'{יח}, ר' חנניא בן עקשיא. ועומד ש"צ או אם יש יתום תוך שנתו, לומר קדיש דרבנן (ויש מהשאמי שאינם אומרים ר"ח בן עקשיא, ואומר קדיש יהא שלמא), ברכו, ועלינו לשבח, והקהל עומדים אז (כדלעיל סימן כ"ד סעיף ו'). ובשאמי מוסיף עוד קדיש יהא שלמא{יט}:

 

[א] אחרי תפילת ערבית צריך לקבוע עת לתורה, לקיים והגית בו יומם ולילה{א}. ויש לחוש בלילה שאם יאכל תחילה תחטפנו שינה, מתוך שהוא יגע והטבע מבקש מנוחה, ונמצא מתבטל מתורה. על כן יזהר שיקבע לו עת ללמוד קודם האכילה. וגם כדי לקשר התפילה עם תלמוד תורה, שהיא מצוה רבה ומקיים ילכו מחיל אל חיל{ב}, וזוכה לראות פני שכינה. אך אם הוא רעב ולבו חלש, שלא אכל ביום לשובע, יטעום מעט כדי לישב דעתו, ואחר־כך ילמוד קצת, ואחר־כך יאכל סעודתו די צרכו. ולא רק בלילות החורף, אלא גם בלילות הקיץ הקצרים, צריך ללמוד קצת בכל לילה. ומחמשה־עשר באב ואילך, יוסיף מעט מעט. וכל העוסק בתורה בלילה, חוט של חסד נמשך עליו ביום, שנאמר{ג} יומם יצוה י"י חסדו ובלילה שירֹה עמי. מה טעם יומם יצוה י"י חסדו, מִשּׁוֹם ובלילה שירֹה עמי. וכל שכן מי שיש לו חק קבוע ללמוד בכל יום, ונתבטל ביום, שהוא צריך להשלים חֻקּוֹ בלילה{ד}:

[ב] טוב לחוש לדעת המקובלים שלא לקרוא מקרא בלילה (וי"א אפילו בין השמשות){ה} חוץ מבלילי שבתות וי"ט. אלא אם כן אינו יכול או אינו יודע ללמוד בעניין אחר. וכן אמירת תהלים אחרי חצות, שפיר דאמי{ו}. וכן אם לומד עם מפרשים, ג"כ אין קְפִ–ידָא, וזה אפילו בחצי הראשון שֶׁלַּ־לַּילה{ז}:

[ג] ראוי לאדם בינוני הבריא למעט בסעוֹדַת הלילה, ותהא קלה מסעודת היום, וירויח בזה ארבעה דברים: א) שמירת בריאותו. ב) נשמר מדבר רע שלא יבוא לידי מקרה לילה, מחמת אכילה גסה ודברים המחממים. ג) שיהיו חלומותיו נוחים ומיושבים, כי מרוב אכילה ושתייה הרבה פעמים באים חלומות קשים וזרים. ד) שלא תכבד שינתו עליו, ויקיץ בזמן הראוי. ודי לאדם הבריא לישן שש שעות, ולאדם בינוני שמונה שעות. ולא יישן במקום חם ביותר, ולא במקום קר ביותר. ויזהר שלא לישן בחדר יחידי. ואפילו כשיש עוד אנשים באותו הבית בחדרים אחרים, טוב לחוש. אך מספיק שידליק בחדרו מנורת־לילה{ח}:

[ד] הנפטר מחבירו בלילה, מנהגינו שאומר לו, תָּלִין בְּטוֹב. והלה משיב, תָּקִיץ בִּישועה ורחמים. וכשהם יודעי־ספר, מוסיף אח"כ ואומר, תִּשְׁכַּב ולא תִפְחָד. והלה משיב, ושכבת ועָרְבָה שנתיך{ט}: