ט אייר

[ב] חייב כל אדם להשתדל לקיים המצוות בזמנם, בשעה שתחול המצוה. לכן צריך להתפלל ערבית לכתחילה מיד בצאת הכוכבים. ואסור להתחיל לאכול או לעשות שום דבר, חצי שעה קודם צאת הכוכבים, כמו סמוך למנחה קטנה (כדלעיל סימן נ' סעיף ג'). ואם יש לפניו מצוה אעפ"י שאינה עוברת, יעשה המצוה ואח"כ יתפלל. וכשאין לו פנאי כגון שהוא לומד ברבים, על כל פנים לא יאחר יותר מחצות הלילה. ובדיעבד אפילו אחרי חצות עד שלא עלה עמוד השחר, יצא ידי חובתו{ו}:

[ג] ש"צ העובר לפני התיבה, אם אינו מתעטף במעיל עליון, צריך מן הדין להתעטף בטלית גדול אפילו בערבית, משום כבוד הציבור. וראוי שאפילו אינו אומר אלא קדיש יתום, יעשה כן{ז}:

[ד] מי שבא לבית־הכנסת לתפילת ערבית, ומצא שהציבור עומדים להתפלל שמונה־עשרה, אפילו עדיין אינו לילה אלא מפֵּלֶג־המנחה ולמעלה, יתפלל עמהם שמונה־עשרה (שתפילה עם הציבור, עדיפא מסמיכת גאולה לתפילה ערבית, משא"כ בשחרית כדלעיל סימן י"ב סעיף ט'), ואחר־כך כשיהיה לילה יקרא את שמע עם ברכותיה. ואם הציבור עומדים באמצע קרית־שמע וברכותיה, ויש לו שהות לומר קרית־שמע עם ברכותיה עד שומר עמו ישראל לעד, קודם שיגיעו לתפילת שמונה־עשרה, יעשה כן, וידלג אז הפסוקים [אעפ"י שמנהגו לאמרם, כדלקמן סעיף ז'], ואינו צריך לאמרם אחרי התפילה. ואם הוא עדיין לא התפלל מנחה, יתפלל תפילת שמונה־עשרה למנחה, בשעה שהציבור אומרים קרית־שמע עם הברכות, וישהה מעט לכל הפחות כדי הילוך ארבע אמות, ויתפלל אחר־כך שמונה־עשרה עם הציבור לערבית, ואחר־כך כשיהיה לילה יאמר קרית־שמע עם ברכותיה{ח}:

[ה] אסור להפסיק בדיבור מעת שענו על ברכו, עד גמר שמונה־עשרה. ולהכריז "יעלה ויבוא" וכן "טל ומטר" לא הוי הפסק, משום דהוי צורך התפילה, אבל יותר נכון שיקדים עצמו שיגיע לשם קודם הקהל ויגביה קולו בתפילתו, וכן "על הנסים"{ט}:

[ו] אם נשאר אדם יחידי מתפלל ערבית בבית־הכנסת בלילה, חייב חבירו להמתין עד שיסיים תפילתו, כדי שלא תתבלבל מחשבתו{י}. ויש אומרים שאם התחיל להתפלל בשעה שלא יוכל לסיים תפילתו עם הציבור, אינו חייב להמתין לו, שהרי מוכחא מילתא שאינו מפחד{יא}: