ב אייר

[ז] וכן לא יהא בעל נפש רחבה, נבהל להון, ולא עצל ובטל ממלאכה. אלא בעל עין טובה, ממעט בעסק, ועוסק בתורה. ואותו המעט שהוא חלקו ישמח בו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל{כ} הקנאה והתאוה והכבוד, מוציאין את האדם מן העולם. לפי־כך צריך האדם להתרחק מהן{כא}:

[ח] שמא יאמר אדם, הואיל והקנאה והתאוה והכבוד וכיוצא בהם דרך רעה הן, אפרושׁ מהן ביותר, ואתרחק לצד האחרון, עד שלא יאכל בשר, ולא ישתה יין, ולא ישא אשה, ולא ישב בדירה נאה, ולא ילבש מלבוש נאה, אלא ילבש שק וכדומה. גם זו דרך רעה היא, ואסור לילך בה. והמהלך בדרך זו נקרא חוטא, שהרי כתוב בנזיר{כב}, וכפר עליו מאשר חטא על הנפש, ואמרו רבותינו ז"ל{כג} ומה אם נזיר שלא פירש את עצמו אלא מן היין, צריך כפרה. המונע את עצמו מכל דבר ודבר, על אחת כמה וכמה. לפיכך ציוו רבותינו ז"ל שלא ימנע אדם עצמו אלא מן הדברים שהתורה אסרה לנו. ולא יאסור על עצמו בנדרים ובשבועות דברים המותרים. כך אמרו ז"ל{כד} לא דַיָּךְ מה שאסרה תורה, אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים. ואסרו רבותינו ז"ל לסגף את עצמו בתענית יותר מן הראוי. ועל כל הדברים האלו וכיוצא בהן, אמר שלמה המלך עליו־השלום{כה} אל תהי צדיק הרבה, ואל תִּתְחַכַּם יותר, למה תִּשּׁוֹמֵם{כו}:

[ט] כבר ביארנו לעיל סימן א' סעיף ד' שלא יתבייש מפני בני־אדם המלעיגים עליו בעבודת הבורא יתברך. אבל מכל מקום לא יענה אותם דברי עזות, שלא יקנה קניין בנפשו להיות עז־פנים אפילו שלא במקום עבודתו יתברך{כז}. וכן אין להתקוטט בשביל איזו מצוה, כגון להתפלל לפני התיבה, או לעלות לתורה וכדומה. כמו שמצינו בלחם הפנים, שאף על פי שמצוה לאכלו, מכל מקום הצנועים מושכים ידיהם, והגרגרנים חוטפים ואוכלים{כח}:

[י] טֵבע האדם הוא, להיות נמשך במעשיו אחר רעיו וחבריו ואנשי מקומו. לפיכך צריך האדם להתחבר לצדיקים, ולישב אצל החכמים תמיד, כדי שילמוד ממעשיהם. ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחושך, כדי שלא ילמוד ממעשיהם. וזהו שאמר שלמה המלך עליו־השלום{כט} הולך את חכמים יֶחְכָּם, ורוֹעֶה כסילים יֵרוֹעַ. ונאמר{ל} אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וגו'. ואם הוא דר בעיר שמנהגיה רעים, ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה, ילך משם לדור בעיר שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים{לא}:

[יא] מצות־עשה להידבק בחכמים ובתלמידיהם כדי ללמוד ממעשיהם, כעניין שנאמר{לב} ובו תדבק. וכי אפשר לאדם להידבק בשכינה. אלא כך פירשו רבותינו ז"ל{לג} הידבק בחכמים ובתלמידיהם. לפיכך צריך האדם להשתדל שישא בת תלמיד חכם, וישיא בתו לתלמיד חכם, לאכול ולשתות עם תלמיד חכם, ולעשות פרקמטיא לתלמיד חכם, ולהתחבר אליהם בכל מיני חיבור. וכן ציוו רבותינו ז"ל ואמרו{לד} וִהְוִי מתאבק בעפר רגליהם, ושותה בצָמְאָה את דבריהם{לה}: