כו סיון

[ב] מאחרים תפילת ערבית במוצאי־שבת, כיון שחובה להוסיף מחול על הקודש. וצריך ליזהר שלא לעשות מלאכה, עד שייראו שלושה כוכבים. ומן הדין סַגֵ– י בשלושה כוכבים בינונים, אך אין להקל בכך, כיון שאין אנו בקיאים, לכן צריכים להיות קטנים. וגם צריך שלא יהיו מפוזרים, אלא רצופים, כדי להוסיף מן החול על הקודש (כדלעיל סימן נ"ז סעיף א'). והוא כשלושים וחמש דקות אחרי שקיעת החמה (ר"ל התכסותה מן העין){י}:

[ג] אומרים בתפילה הבדלה בחונן הדעת (דהיינו לפי נוֹסַח הבלדי, ואתה הבדלת בין קודש לחול וכו'{יא}. ולפי נוֹסַח השאמי, אתה חוננתנו וכו'{יב}). ואם שכח ולא אמר, אם נזכר קודם שאמר את השם מן הברכה, אומרו במקום שנזכר, וגומר ואומר וחננו וכו'. אבל אם לא נזכר עד לאחר שאמר את השם, יסיים את הברכה חונן הדעת, ולא יחזור, ואף לא יאמרנה בתוך ברכת שמע קולינו, או באלהי נצור, שהרי יבדיל אחר־כך על הכוס. רק יזהר מאד שלא לטעום כלום ושלא לעשות שום מלאכה, קודם שיבדיל על הכוס. (ויכול לומר "ברוך המבדיל בין קודש לחול", ויעשה מלאכה, כדלקמן סעיף ח'). ואם טעם, צריך לחזור ולהתפלל ולהבדיל בתפילתו, ואחר־כך יבדיל גם על הכוס. אבל אם עשה מלאכה (וכן אם עישן סיגריה{יג}), אינו צריך לחזור ולהתפלל{יד}:

[ד] אחרי שמונה עשרה, אומר ש"צ חצי קדיש. ואחר־כך אומרים הקהל יחדיו ויהי נועם, לפי שהוא מזמור של־ברכה שבו בירך משה את ישראל בשעה שסיימו מלאכת המשכן, והקמתו היתה ביום ראשון. ונוהגים לאמרו מעומד לכבוד הנועם העליון, ולכל הפחות יעמדו בפסוק ויהי נועם{טו}. ורבים נוהגין לכפול את הפסוק האחרון, שהוא אורך ימים וגו'. אחר־כך אומרים סדר קדושה והתחנונים שאחריו, כפי המבואר לעיל סימן כ"ד סעיף ג', אלא שאין ש"צ מתחיל ובא לציון גואל וגו', רק מן ואתה קדוש וגו'. ואחר־כך אומר קדיש תתקבל. ומנהג השאמי שאם חל יום טוב בשבוע הבא אפילו בערב שבת, אין אומרים ויהי נועם, אלא מתחיל ש"צ אורך ימים וגו' ואחר־כך ואתה קדוש. דכיון שאומרים בויהי נועם ומעשה ידינו כוננהו, צריך שיהיו כל ששת הימים ראויים למלאכה. ומנהג הבלדי לומר תמיד ויהי נועם, זולת כשחל יום טוב ביום ראשון. ויום טוב שני שֶׁלַּ־גָּלִיּוֹת נידון כיום חול לעניין זה, מפני שאנו בקיאים בקִיבּוּעא דירחא. דכיון שבזוהר הקדוש {טז} מבואר הטעם לאמירת ויהי נועם משום שבמוצאי שבת נפקי כל סטרי דשמאלא ובעיין לשלטאה על עלמא, ואנו אומרים ויהי נועם וסדר קדושה לאשתיזבא מינייהו, וּמַתְעֲרִין עלן ההוא נועם עילאה וכו', אם כן הכרח הוא לאמרו גם כשחל יום טוב באותו שבוע. וצריכים להאריך בכל זה, כדי להאריך לרשעים מלחזור לגיהנָּם, כי ממתינים להם עד שישלימו בבית־הכנסת האחרונה שבישראל את סדריהם, ואז מכריז דּוּמָה ואומר{יז} ישובו רשעים לשאולה, אחרי שבשבת היה גם להם מנוחה{יח}:

[ה] בגמר התפילה, מבדיל שליח ציבור בבית־הכנסת, כדי להוציא את מי שאין לו יין. אבל מי שיש לו יין, יותר טוב שיכוין שלא לצאת אז ידי חובתו, כדי שיבדיל אחר־כך בבית להוציא את בני־ביתו{יט}. והנשים גם־כן חייבות בהבדלה, על כן ישמעו היטב את הברכות מאיש שעדיין לא יצא ידי חובתו{כ}. אבל מי שהבדיל כבר, יכול להבדיל בשביל בניו שהגיעו לחינוך להוציאם ידי חובתם, וכל־שכן בשביל איש או אשה שאינם יודעים להבדיל. וכשמברך על הבשמים, צריך גם הוא להריח בהם, שלא יהא חשש ברכה לבטלה{כא}. ומכל מקום את ברכת מאורי האש, לא יברך שנית. אלא הם יברכו לעצמם {כב}. ואשה שיודעת להבדיל בעצמה, ואין לה איש שעדיין לא יצא ידי חובת הבדלה שתשמע ממנו, תבדיל היא, ותאמר כל הברכות ואפילו מאורי האש{כג}, ותשתה כדין{כד}:

[ו] כיון שהגיע בין השמשות, דהיינו ששקעה החמה, אסור לאכול או לשתות שום דבר חוץ מן המים (ועיין בסעיף הבא) עד שיבדיל. אך מי שמאריך בסעודה שלישית אפילו עד תוך הלילה, מותר, כיון שהתחיל בהיתר{כה}. ומותר לשתות אז גם מכוס של־ברכת־המזון, מפני שהוא גם כן שייך לסעודה, ואף לדידן דקיימא לן כהפוסקים הסוברים (כדלעיל סימן ל"ג סעיף א') דברכת־המזון אינה טעונה כוס{כו}. ויש מהפוסקים שמקילין אפילו להתחיל סעודה שלישית אחרי השקיעה (כל שאינו ודאי חָשֵׁכָה), כיון שהוא לצורך מצוה{כז}:

[ז] אף על פי שמותר לשתות מים אחרי שקיעת החמה כמו שנתבאר בסעיף הקודם, זהו מן הדין לפי דעת רוב הפוסקים. אבל יש אוסרים, וסוברים שמי ששותה מיתתו באַסְכְּרָה רח"ל {כח}. ומטעם זה נוהגים שלא להניח אפילו לתינוקות, לאכול שום דבר או לשתות אפילו מים משעת גמר סעודה שלישית, עד שיבדיל. שאעפ"י שהם אינם בני־חיוב, מכל מקום מפני שהוא עניין סכנה נזהרים. ובמקום דוחק שאי אפשר להימנע, נוהגין ליתן להם לשתות דוקא על השלחן ולא חוצה לו, כל זמן שעדיין לא בירכו ברכת המזון{כט}:

[ח] גם מלאכה אין לעשות קודם הבדלה, אפילו חפָצים האסורים מדרבנן (שיתבארו בס"ד לקמן סימן ס"ו). והנשים שצריכות להדליק את האור קודם הבדלה, והן הרי אינן מתפללות ערבית (עיין לעיל סימן י"א סעיף י"ח), יאמרו תחילה "ברוך המבדיל בין קודש לחול" בלא הזכרת השם. והוא הדין לאנשים שצריכים לעשות איזו מלאכה ולא הבדילו בתפילה. ואם חל יום טוב ביום ראשון, יאמרו "ברוך המבדיל בין קודש לקודש" {ל}: