יז סיון

[יח] אם טעה בשבת או ביום טוב והתחיל ברכות אמצעיות של־חול, ונזכר באמצע ברכה, צריך לגמור כל אותה ברכה שהתחיל, ואחר־כך יתחיל ברכה אמצעית של שבת או של יום טוב. והטעם הוא, משוֹם דמן הדין היה ראוי לתקן גם בשבת ויום טוב כל הברכות האמצעיות כמו בחול, ולהזכיר קדושת היום בברכת רצה, כמו בראש חודש וחול המועד, אלא שמפני כבוד שבת ויום טוב לא הטריחו חכמים, ותיקנו ברכה אחת אמצעית לקדושת היום. אבל זה שהתחיל ברכה של־חול, יגמור אותה ברכה, כיון שהיא ראויה לאמרה עתה מן הדין{מו}:

[יט] אפילו לא התחיל רק תיבה אחת מן הברכה של־חול, ונזכר מיד, צריך לגמור כל הברכה. חוץ מברכת אתה חונן, שאם לא אמר עדיין רק תיבת אתה, כיון שגם תפילות שבת ערבית ומנחה, מתחילין אתה, לכן בתפילת ערבית או מנחה אינו צריך לומר ברכת אתה חונן, אלא ימשיך ויאמר קדשת וכו'. ובמנחה, אחד וכו'. אף על פי ששכח שהיום שבת והתחיל תיבת אתה, על דעת לומר אתה חונן. ואם אירע לו כן בשחרית, אזי אם היתה הטְּעוּת מחמת שהיה סובר שהיום חול, צריך לגמור ברכת אתה חונן. אבל אם ידע שהיום שבת ושצריך לומר ישמח משה, אלא שנכשל בלשונו מחמת הרגלו, ואמר תיבת אתה, אינו צריך לגמור ברכת אתה חונן, אלא אומר ישמח משה. דכיון שיש בשבת גם כן תפילות שמתחילין אתה, הוה ליה כמו שטעה בתפילות שבת מזו לזו. ודוקא כשלא אמר עדיין רק תיבת אתה{מז}:

[כ] אם לא נזכר עד שהגיע לברכות האחרונות (דהיינו מן רצה וְלַהְלַן), יפסיק באמצע הברכה במקום שנזכר, ויתחיל בשל־שבת או יום טוב ויגמור כסדר. ואם לא נזכר עד לאחר שאמר יהיו לרצון השני, שעומד לעקור את רגליו, יחזור לראש התפילה{מח}:

[כא] בתפילת המוסף, אם טעה ואמר ברכות אמצעיות של־חול, יפסיק באמצע ברכה שנזכר בה ויתחיל ברכה אמצעית של־תפילת מוסף. כי בתפילת מוסף לא היה כלל מן הדין להתפלל כל הברכות האמצעיות כמו בחול, אלא ברכה אחת של־מוסף{מט}:

[כב] מי שטעה והתחיל תפילה של־חול בשבת, סימן רע הוא לו. ויפשפש במעשיו כל ימי השבוע הבא, ויעשה תשובה{נ}. ולכן צריך לכוון דעתו שלא יטעה, וטוב שיתפלל מתוך הסידור{נא}:

[כג] טעה בברכה אמצעית של־תפילות השבת מזו לזו, אם נזכר קודם שאמר את השם בחתימת הברכה, יחזור לתחילת הברכה שהיה לו להתפלל עתה. אבל אם לא נזכר עתה עד לאחר שאמר את השם, יסיים ויאמר מקדש השבת, ויוצא בדיעבד. לפי שהעיקר מברכות האמצעיות, הוא רצה נא במנוחתנו, וזה שוה בכל התפילות{נב}:

[כד] במה דברים אמורים, בתפילות ערבית שחרית ומנחה. אבל בתפילת מוסף, אם התפלל במקומה תפילה אחרת, לא יצא, הואיל ולא הזכיר קרבן מוסף. וכן אם במקום ערבית או שחרית או מנחה התפלל מוסף, לא יצא, הואיל והזכיר קרבן מוסף ואמר שקר לפני המקום ברוך הוא{נג}. וכשאירע כן בשחרית, לא יתפלל שוב מוסף, כי כבר יצא ידי מוסף בתפילה הראשונה, אף שכוונתו היתה בשביל שחרית, רק יתפלל אח"כ שחרית{נד}: