יב סיון

[ב] יכולים לקבל שבת ולהדליק את הנרות מבעוד יום, ובלבד שיהיה מִפֵּלֶג־המנחה והלאה, דהיינו שעה ורביע זמניות קודם הלילה. ומי שקיבל שבת קודם לכן, אין בקבלתו כלום, ורשאי לעשות מלאכה{ו}. והמנהג שמזמן שהדליקה האשה את הנרות, חל עליה שבת ונאסרה בעשיית מלאכה{ז}, אלא אם כן התנתה תחילה שעדיין אינה מקבלת שבת עליה בהדלקה. ואין לה להתנות כי אם בשעת הצורך. ואפילו תנאי בלב, סַגֵי. אבל בעלה ושאר בני־ביתה, מותרים בעשיית מלאכה{ח}. וכן בעל־הבית שקיבל שבת, אין אשתו ושאר בני־ביתו נמשכים אחריו{ט}:

[ג] המתפללים בערב שבת מבעוד יום (כפי שהוא מנהגינו וכדלקמן סימן נ"ח סעיף א'), מקבלים שבת מֵעֵת שאמרו בבית־הכנסת מזמור שיר ליום השבת{י}. ואף על פי שעדיין יש זמן רב עד הלילה, מכל מקום חל שבת אף על המיעוט שעדיין לא באו לבית־הכנסת, ואסורים בכל המלאכות. ואפילו מי שבא מעיר אחרת לכאן, חל עליו שבת מיד כשאמרו בציבור מזמור שיר ליום השבת. ובעיר שיש בה הרבה בתי־כנָסִיות, אין אחת נגררת אחר חֲבִרתה{יא}:

[ד] מצוה שיהיו הנרות ארוכים (ואם מדליקים בשמן, ליתן הרבה שמן) שידלקו בלילה לכל־הפחות עד אחרי האכילה{יב}. ויש להדר לקנות נרות יפים{יג}, כי אמרו חז"ל{יד} שהרגיל בנר שבת (פירוש להשתדל בו לעשותו יפה), הַוְיָן ליה בנים תלמידי־חכמים, שנאמר{טו} כי נר מצוה ותורה אור. דהיינו על־ידי נר מצוה, בא אור התורה. ולכן ראוי שתתפלל ותתחנן האשה אחרי ההדלקה, שיתן לה הקב"ה בנים זכרים מאירים בתורה{טז}, וכן המנהג{יז}. וטוב שתתן מקודם כמה פרוטות לצדקה. ואשה קשת־רוח בגידול בנים, או שאין לה כלל, סגולה שתאמר לאחר הדלקת הנרות ההפטרה של יום ראשון דראש השנה שנכללת בה תפילת חַנָּה. וטוב שתבין מה שהיא אומרת, ותקרא בכוונה{יח}:

[ה] המנהג להדליק שני נרות לכבוד שבת{יט}, אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור, אעפ"י שמן הדין מספיק נר אחד{כ}. ויכולים להדליק יותר משני נרות{כא}. ובכל אופן אומרים תמיד בנוסח הברכה ברוך אתה ה' וכו' להדליק "נר" שֶׁלַּשַּׁבָּת, בלשון יחיד{כב}. ונוהגות הרבה נשים להוסיף אחר זה "ברוך מקדש השבת" (בלא שם ומלכות), ויתכן שהוא יסוד גאונים כדי שתצאנה ידי חובת זכירת שבת מן התורה{כג}:

[ו] מצוה מן המובחר להדליק בשמן זית{כד}. אבל שאר שמנים, יש מהם שאינם כשרים, אותם שאינם נמשכים לפתילה {כה}. וגם הפתילה יהדר שתהא מצמר גפן, או פשתן או קַנְבּוֹס. כי בשאר דברים יש מהם שאינם כשרים, אותם שאין האוּר נאחז בהם אלא נסרך סביבותיהם{כו}. וצריך להדליק עד שייאחז האוּר ברוב אותה חתיכּת־פתילה היוצאת מן הנר, כדי שתהא הלהבה עולה יפה מיד בסילוק היד. וכן בנרות העשויין משעוה או מֵחֵלֶב, צריך שייאחז האוּר ברוב הפתילה היוצאת {כז}:

[ז] המנהג אצלינו לברך קודם ההדלקה, כדין שאר כל המצוות שמברכין עליהן עובר לעשייתן (כדלעיל סימן ח' סעיף ט"ו) {כח}, שאין קבלת שבת תלויה בברכה, אלא בהדלקה. ולכן כשתסיים להדליק, ראוי שתניח הגפרור מידה שיכבה מאליו. ואם שכחה לברך קודם, יש אומרים שלא תברך אחר כך{כט}:

[ח] מצות הדלקת נרות שבת, חָלה בין על האנשים בין על הנשים. אלא שהנשים מוזהרות בה יותר, מפני שהן מצויות בבית. ועוד, מפני שהאשה כיבתה נרו של עולם, שהחטיאה לאדם הראשון והחשיכה נשמתו שקרויה נר, כמו שנאמר{ל} נר י"י נשמת אדם, ולכן צריכה היא לתקן זאת בהדלקת הנרות לכבוד שבת. לפי־כך אם האשה בביתה, היא קודמת למצוה זאת{לא}. ומכל מקום טוב שהאיש גם כן יסייע במצוה, על ידי שיכין את הנרות ויהבהב אותן, דהיינו שידליקן ויכבן כדי שיהיו נוחים אחר כך להידלק{לב}: