י סיון

[ו] תבשיל יבש, כגון אורז, תפוחי־אדמה, בשר ודגים, שנתבשל כל צרכו בשבת על האש (באופן המותר כמבואר בפוסקים{יב}) ונצטנן, וְאסור להחזירו עליה (ואפילו על־גבי המכסה או הפלאטה וכיו"ב, כמבואר בסעיף ד') וקל וחומר אם מה שנתבשל כל צרכו היה מערב שבת והוסר אז מן האש ונצטנן, מכל מקום מותר להניחו בשבת על גבי קדירת־חמין או דוד־מים וכיו"ב המונחים על האש וכיו"ב אף אם יתחמם בשיעור שהיד סולדת, מפני שאין בישול אחר בישול. וגם אין בכך משום מיחזי כמבשל, שהרי אין דרך בישול באמצעות דבר המפסיק בין הקדירה לאש. אבל תבשיל לח, כגון מרק או רוטב, אסור{יג}. ויש מתירים באופן זה אפילו תבשיל לח, לפי שסוברים שגם בלח אין בישול אחר בישול, ואפילו אם נצטנן לגמרי{יד}, וכן יש נוהגים בקהילותינו{טו}. ותבשיל שרובו יבש, המקילים שלא לחוש למיעוט לח שבו, יש להם על מה שיסמוכו{טז}:

[ז] על פי האמור בסעיף הקודם, יש מקום ללמוד לעניין זמנינו, שאפשר להניח על גבי מכסה שעל הגאז, או ע"ג פלאטה מיוחדת לשבת, כי יתכן שֶׁדִּינָם כהנחה ע"ג קדירת־חמין, שגם הם אינם דרך בישול. הן לעניין תבשיל יבש, והן להמתירים אפילו לח{יז}. אבל נכון לצאת מן הספק, ולא להניח אלא על־גבי קדירת חמין ממש המונחת ע"ג המכסה או הפלאטה {יח}:

[ח] יש דברים שאם טומנים בהם את התבשיל שבקדירה (והוא הדין דוּד־המים וכיו"ב), הוא מתחמם, והם מוסיפים בבישולו כעין האש, כגון תבן וצמר־גפן, חול, ועשבים לחים. ודברים אלו נקראים דבר המוסיף הֲבָל{יט}. ויש דברים שאם טומנים בהם את התבשיל, ישאר בחמימותו בלבד, ואינם מוסיפים לו בישול אלא מונעים אותו מלהצטנן, כגון בגדים ומגבות, שמיכות ונוצות. ודברים אלו נקראים דבר שאינו מוסיף הֲבָל. ובערב־שבת, אסור להטמין בדבר המוסיף הבל. ובשבת עצמה, אסור להטמין אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל. ואיסורים אלו הם גם בתבשיל שנתבשל כל צרכו, ואעפ"י שהוא מצטמק ורע לו (דהיינו שמצטער שהתבשיל הולך ונחסר ע"י המשך הבישול) {כ}:

[ט] קדירה הטמונה מערב שבת בדבר שאינו מוסיף הבל, ונתגלתה בשבת, מותר לחזור ולכסותה. ומותר גם לגלותה בשבת לכתחילה ולחזור ולכסותה. ויכולים גם כן להוסיף עוד כְּסוּיים בשבת, וכן אם רוצים להחליף הכְּסוּי אפילו אם השני שומר יותר על חמימות התבשיל, כגון שהיה טמון תחילה בסדין ורוצה ליתן במקומו שׂמיכה עבה של־צמר. ודוקא כשנתבשלה הקדירה כבר כל צרכה. אבל בעוד שלא נתבשלה כל צרכה, אסור בשבת אפילו להוסיף על הכסוי, כי תוספת זו גורמת לה להתבשל{כא}. וכל שכן שאסור להחזיר אז את הכסוי אחר גילויו{כב}. ולכן צריך לשים לב שלא להסיר בשבת את הכסוי, אם הבצק שבכובאנה או שבגחנון (או השעועית שבהריס או שבטשאלנט, או החומוס שבחמין) עדיין לא נתבשלו כל צרכם {כג}:

[י] אין לכסות בשמיכות וכיו"ב בערב שבת את הקדירות המונחות על הפלאטה או על מכסה הגאז וכיו"ב, וקל וחומר בשבת עצמה. כי אעפ"י שהן מהדברים שאינם מוסיפים הבל (כדלעיל סעיף ח'), מכל מקום היינו דוקא אם מכסים בהן בלבד. אבל כאן, הרי מחמת מְקור־החום שתחתיהן, הן מוסיפות הבל{כד}. אמנם כשהדבר נחוץ (דהיינו שאין התבשילים מתבשלים היטב בלא כסוי) אפשר להקל בזה בערב שבת, ובתנאי שתישאר חלק מהקדירה ולכל הפחות מקצתה גלויה. אבל לא לכסות לראשונה בשבת{כה}. וכשכיסו מערב שבת באופן הנז' לעיל (דהיינו שלא כיסו לגמרי) וגילו בשבת, מותר לחזור ולכסותן באופן זה גם בשבת{כו}:

[יא] אם השמיכות אינן נוגעות בקדירות כלל, כגון שהניחו אותן על גבי כלי או לוח רחב, מותר{כז}, הן בערב שבת והן בשבת. כי אעפ"י שהן מקיפות את הקדירות סביב סביב, אין זה נחשב הטמנה{כח}. ולפיכך מותר להכניס את הקדירות בערב שבת לתוך תנור חשמלי או לתוך ארגז (עיין לעיל סעיף ג'), ואף לסגור בשבת את דלתותיהן אחר פתיחתן{כט}, כיון שיש הפסק אויר בין הקדירות לבין דפנות התנור והארגז{ל}:

[יב] מים חמים מורתחים אעפ"י שהם מונחים על גבי הפלאטה וכיו"ב והיד סולדת בהם, יש אוסרים לערות מהם לתוך קדירות התבשילין הנמצאות גם כן על אותה הפלאטה, כגון לתוך מרק או כובאנה או הריס (וכן אורז או טשאלנט וכיו"ב){לא}, ויש מתירים, וכן יש נוהגים{לב}. [וקצת נוהגים לעשות כן אפילו כשנצטננו המים לגמרי{לג}, וזהו כדעת המתירים בישול אחר בישול בלח אפילו נצטנן{לד}. ולשיטתם קל וחומר שמותר לערות גם מתוך כלי שני, וכן מתוך "טרמוס"{לה}] :