ח סיון

[טז] המנהג לקרות בבית־הכנסת, בשביעי של־פסח שיר השירים, ובשבועות רות, ובשמיני עצרת קוהלת{כו}. כל קריאות אלו קודם תפילת המנחה, וקוראים גם את התרגום. ואין נוהגים שיהיו כתובים על קלף, ואין מברכין על מקרא מגילה{כז}. הרב או חזן בית־הכנסת מתחיל וקורא הפסוק הראשון, וכל הקהל שונים אחריו. וחוזר הוא לבדו וקורא תרגומו. אחריו קורא היושב לצידו (דרך ימין) פסוק שני, ושונים וכו' על זו הדרך. ואם נשאר פנאי, קורין פירוש רש"י{כח}:

[יז] במוצאי יום־טוב לחוֹל, או לחול־המועד, אומר בתפילה הבדלה בחונן הדעת. ועל הכוס אומר שתי ברכות, בורא פרי הגפן, והמבדיל בין קדש לחול. אבל לא על הנר, ולא על הבשמים{כט}. והטעם שאומרים בנוסח ברכת המבדיל "ובין יום השביעי לששת ימי המעשה" אעפ"י שחל היום־טוב באמצע השבוע, מפני שסדר הבדלות הוא מונה{ל}:

[יח] יש נוהגין להרבות קצת באכילה ושתייה ביום שלאחר החג בכל שלש רגלים, והוא נקרא אסרו־חג{לא}. וטוב שלא להתענות בו אפילו חתן וכלה ביום חופתם, ולא יארצייט. ובאסרו־חג שלאחר חג השבועות גם מצד הדין אסור להתענות בו, לפי שבזמן שבית־המקדש היה קיים, אם חל שבועות בשבת, היה יום זביחת הקרבנות (שלמי שמחה ועולת ראִייה) ביום שלאחריו. אבל של־פסח ושל־סוכות, היו מקריבין ביום ראשון דחול־המועד{לב}:

[יט]תענית וסליחות בשני וחמישי ושני אחרי פסח וסוכות{לג}, אין נוהגין בקהילותינו{לד}: