כט תמוז

[ד] כל השרוי בתענית, לא ינהג עידונים בעצמו ולא יקל ראשו ולא יהא שמח וטוב לב אלא דואג ואונן, כמו שנאמר{ז} מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו{ח}:

[ה]בתענית יחיד, מותר לרחוץ את פיו במים בבקר{ט}, כדלעיל סימן ק"ב סעיף ט':

[ו] אם קיבל עליו סתם להתענות, חייב להשלים עד צאת הכוכבים, וי"א שזה אפילו בערב שבת{י}, ויש מקילין (עיין לעיל סימן ק"ב סעיף ג'):

[ז] המתענה ומפרסם את עצמו להתפאר, הוא נענש על כך. אבל אם מפצירין בו לאכול, מותר לגלות שהוא מתענה. אך אם מתענה משום תשובה על עוונותיו שנודעו לרבים, טוב שיפרסם כדי שממנו יראו וכן יעשו{יא}:

[ח] המתענה אפילו תענית יחיד, בין תענית נדבה בין תענית חלום, אומר עננו בתפילת ערבית שחרית ומנחה בשמע קולנו, כמו בתענית צבור (ואף־על־פי שהוא יחיד, אומרו בלשון רבים, ואל ישנה ממטבע שטבעו חכמים). ואחרי אלהי נצור, קודם יהיו לרצון, טוב שיאמר, רבון כל העולמים גלוי וידוע לפניך שבזמן שביהמ"ק קיים אדם חוטא ומקריב קרבן ואין מקריבין ממנו אלא חלבו ודמו, ואתה ברחמיך הרבים מכפר. ועתה בעוונותינו חרב ביהמ"ק ואין לנו מקדש ולא כהן שיכפר בעדינו, לכן יהי רצון מלפניך שיהא חלבי ודמי שנתמעט היום, כחלב מונח על המזבח לפניך, ותרצני{יב}: