כח תמוז

[ה] הרואה מקום בית־המקדש בחרבנו, דהיינו הר־הבית או הכותל המערבי, צריך לומר תחילה את הפסוק{י} בית קדשנו ותפארתנו אשר הִללוך אבותינו, היה לשריפת אש, וכל מחמדינו היה לחָרְבָּה{יא}. ואחר־כך יקרע כל בגדיו (חוץ מהמעיל העליון וטלית־קטן ו"גופיה") לצד שמאלו עד שיגלה את ליבו, בידו ולא במספריים או בסכין, מֵעוֹמֵד ולא מִיּוֹשֵׁב. ולא יְאַחֶה קְרָע זה לעולם{יב}. ואם ראהו כבר בתוך שלושים יום, אינו צריך לקרוע אפילו אם לא קרע בפעם הראשונה, כגון שהיה אז שבת ויום טוב, או ששגג או הזיד ולא קרע{יג}. [ועיין עוד בשלחן ערוך סימן תקס"א ובאחרונים, יתר הדינים והפרטים לעניין הרואה ערי יהודה וירושלם בחרבנן]:

[ו] אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה אפילו בשמחה של־מצוה כגון חתונה או פורים{יד}, שנאמר{טו} אז ימלא שחוק פינו, אמן כן יהי רצון במהרה בימינו:

[א] כשם שמצוה על הצבור להתענות ולהתפלל על כל צרה שלא תבא, כך מצוה על כל יחיד שאם באה עליו חס ושלום איזו־צרה, כגון שהיה לו חולה בתוך ביתו, או שהוא תועה בדרך, או חבוש בבית האסורים על־ידי עלילה, מצוה עליו שיתענה ויתפלל אל ה' ויבקש רחמים מאתו יתברך שיושיעהו{א}. ודבר זה מדרכי התשובה הוא, שלא יאמר האדם חס־ושלום מקרה היא הצרה, שנאמר{ב} והלכתם עמי בקרי, והלכתי עמכם בחמת קרי. פירוש כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו, אם תאמרו שהוא קרי, אוסיף עליכם חמת אותו קרי. אבל צריך האדם לדעת כי בחטאיו הביא עליו האלהים את כל הרעה הזאת, ויפשפש במעשיו, וישוב אל ה' וירחמהו{ג}:

[ב] יחיד הרוצה להתענות, צריך לקבל התענית עליו ביום שלפניו בתפילת המנחה. דהיינו בברכת שמע קולנו, יהרהר בליבו שהוא מקבל עליו להתענות. ואחר יהיו לרצון קודם אלהי נצור, יאמר, רבון העולמים, הריני לפניך בתענית יחיד מחר. יהי רצון שתהא תפילתי ביום תעניתי מקובלת{ד}. ואף־על־פי שאוכל ושותה אחר־כך עד שיעלה עמוד השחר, (עיין לעיל סימן ק"ב סעיף ו') אין בכך כלום. וכן אם רוצה להתענות איזה ימים זה אחר זה, אף־על־פי שיאכל וישתה בלילות שביניהם, דַּי בקבלה אחת. אבל אם מקבל עליו איזה ימים שאינן רצופין כגון שני, חמישי ושני, יש לקבל עליו כל יום במנחה שלפניו{ה}:

[ג] אף אם לא קיבל עליו את התענית בפיו, אלא בהרהור קבל עליו וגמר בדעתו להתענות למחר, ואפילו שלא בשעת תפילת מנחה אלא קודם תפילת מנחה או אחר־כך בעוד שהוא יום, הוי קבלה וחייב להתענות{ו}: