כד תמוז

[יז] אסור לומר שלום לחבירו בתשעה באב. ואפילו ערב טוב, או בֹקר טוב וכיוצא, אסור לומר. ואם עם־הארץ או גוי שואלים בשלומו, משיב בשפה רפה ובכובד־ראש, שלא יקפידו עליו. וכן אסור לשלוח דורון לחברו, שזהו בכלל שאלת שלום{מא}:

[יח]לא יִטַּיֵּיל בשוק, שלא יבוא לידי שחוק ושמחה{מב}. עישון, יש אוסרין, ויש מתירין ובפרט אחר חצות בצנעא בתוך ביתו{מג}:

[יט] כל מלאכה שיש בה שִׁהּוּי קצת, אפילו אינה מעשה אומן אלא מעשה הִדיוט, ואפילו כתיבה, מנהגינו שאסורים לעשותה בלילה וביום עד חצות. אבל דבר שאין בו שִׁהּוּי, כגון הדלקה וקשירה וכיוצא בו, מותר. ולאחר חצות עושים כל המלאכות. והוא הדין למשא ומתן{מד}. אבל מי שהוא ירא שמים, ראוי לו להחמיר כל היום בין במלאכה בין במשא ומתן, שלא יסיח דעתו מן האבילות{מה}. ויש מי שאומר שנהגו איסור מלאכה (שיש בה שיהוי) כל היום, זולתי הקצבים ומוכרי צרכי סעודה שנהגו היתר מחצות{מו}. ועל־ידי גוי, מותר לעשות כל מלאכה. ודבר האבד, מותר לעשות גם בעצמו{מז}. וכן לחלוב את הפרות{מח}:

[כ] אין יושבין על כסא או ספסל, לא בלילה ולא ביום עד שמתחילים להתפלל מנחה, כי אם על הארץ. אבל שאר דברים האסורים, אסורים עד צאת הכוכבים{מט}:

[כא]נוהגים שלא לשחוט ושלא להכין צרכֵּי סעודת הלילה, כי אם אחר חצות. אבל לצורך מצוה, מותר{נ}: