כא תמוז

[ב] מנהגינו לומר רחם בבונה ירושלים (ובשאמי הגירסא נחם בנו"ן) לא רק במנחה של תשעה באב, אלא גם בערבית ת"ב ושחרית, בין ביחיד בין בצבור. ואם שכח, יאמרנו תוך ברכת רצה (אחרי תמיד עבודת ישראל עמך) בלא חתימה. ואם לא אמרו כלל, אינו חוזר{ז}:

[ג] מגילת איכה קוראים בלילה וגם ביום. וזה סדר קריאתה לפי מנהגינו. הגדול שבציבור (או חזן בית־הכנסת) פותח בקינַת למי אבכה וכו' ואח"כ מתחיל הפסוק הראשון איכה ישבה וגו' והציבור שונים אותו בקול רם כולם בקול אחד וממשיכים עד סיום הפרק והוא חוזר על פסוק האחרון. וכסדר זה גם פרק ב' (איכה יעיב באפו) וד' (איכה יועם זהב). ושלושה פרקים הללו נקראים בקול נהי ואנינה, משא"כ פרק ג' וה' שהם פסוקים קצרים, ונעימתם כמו ספר איוב{ח}. ובהם פותח גם כן בפסוק הראשון והקהל שונהו, וממשיכים כנזכר{ט}, אלא שבסוף חוזר הוא על ג' פסוקים האחרונים. ויש נוהגין שבפרק האחרון חוזר על ד' פסוקים האחרונים [דהיינו מן אתה י"י לעולם תשב]{י}, וכן עיקר{יא}. וכשהקהל מסיימים פרק ה', חוזרים על פסוק השיבנו וגו', וגם כשהוא מסיים לחזור על הפסוקים האחרונים, אומרים עִמו כולם יחדיו פסוק השיבנו. ואין מברכין כלל על המגילה וגם אין קוראים אותה מתוך קלף, רק מתוך ספרים הרגילים{יב} (ועיין לעיל סימן צ"ח סעיף ט"ז). ובכל איכה יגביה קולו יותר מבראשונה{יג}:

[ד] מנהג הבלדי למנות שנות החרבן לא רק מבית שני, אלא גם מבית ראשון, לפי שמאז גלו אבות־אבותינו לתימן. ושנתינו זאת שהיא חמשת אלפים תשנ"ה{יג*} ליצירה, שהיא שנת אלפיים ושלוש מאות ושש למניין שטרות, היא אלף ותשע מאות ועשרים ושבע לחרבן בית שני, ואלפיים וארבע מאות ושבע עשרה לחרבן בית ראשון. על זאת נשכבה בבשתנו ותכסנו כלימתנו{יד}. ומה שכתוב בנוֹסח התִּכְּלַאל, לחרבן בית ראשון ולפיזור אנשי גלותינו אנחנו הגולים פה בארצות מונינו וכו', עכשיו שאנחנו בארץ ישראל, צריך להשמיט שלש תיבות אנחנו הגולים פה{טו}:

[ה] ראוי לאדם להצטער בענין משכבו בליל תשעה באב, כגון שאם הוא רגיל לשכב על שני כרים ישכב עתה על אחד. וטוב אם יוכל לשכב על הארץ, ולָשִׂים אבן תחת ראשו, זכר למה שנאמר{טז} ויקח מאבני המקום וגו' שראה את החרבן ואמר מה נורא וגו'{יז}:

[ו] בברכות השחר, צריך לדלג ברכת שעשה לי כל צרכי, לפי שאסורים בנעילת הסנדל, ואפילו מי שצריך לנעול אינו מברך. וכן צריך לדלג ברכת המעביר (עד סופה שהוא גומל חסדים טובים) לפי שאין רוחצין העינים במים להדיא. אבל ברכת על נטילת ידים מברכין, כיון שנוטלין עד פרקי האצבעות וכדלקמן סעיף י"ג{יח}: