יט תמוז

[יג] אָבֵל שחל יום שלשים שלו בי"ח בתמוז או אחר־כך עד ערב שבת הסמוכה לתשעה באב, מותר לו להסתפר אפילו להנוהגין איסור תספורת מי"ז בתמוז כדלעיל סעיף ג'. אבל בשבוע שחל בו ת"ב, גם בִּכְהַאיֵי גְּוַנָא אסור בכבוס ובתספורת. ויש אוסרים מראש חדש{לג}:

[יד] כל הדברים האסורים דלעיל, מותרים מיד במוצאי תשעה באב, כדלקמן סימן ק"ה סעיף כ"ג. [והלשון "שבוע" שחל בו תשעה באב, אינו אלא מפני שאין ת"ב חל ביום קבוע. והכוונה רק לימים שלפניו, כגון אם חל ביום שלישי מותרים בַּכֹּל בהמשך אותו השבוע עצמו{לד}]. ותשעה באב שחל בשבת ונדחה ליום ראשון, אין נוהגין אז דיני שבוע שחל בו ת"ב, כדלקמן סימן ק"ו סעיף א':

[טו] כתבו המקובלים שראוי לכל ירא שמים לבכות ולומר תיקון חצות בכל יום מימי בין המצרים (חוץ מראש־חודש וערב־שבת), לאחר חצות היום וכל שכן אחר חצות הלילה{לה}. ויזהר גם־כן מאוד בימים אלה למעט בשחוק ובתענוג, כי כל העולמות מצטערים בחרבן הבית, והכל תלוי בתשובה. ובעוונותינו הרבים, כל דור שלא נבנה בימיו, כאילו נחרב בימיו. ואם יתבונן בזה, יקרע סְגוֹר־לבבו{לו}:

סימן ק"ד - הלכות ערב תשעה באב

[א] לא יִטַּיֵּיל בערב תשעה באב. ויש אומרים שאין ללמוד אחר חצות כי אם בדברים שמותרים ללמוד בתשעה באב{א}, ואין זו אלא חומרא בעלמא{ב}. ועיין לקמן סימן ק"ו סעיף ג':

[ב] מתפללים מנחה בעוד היום גדול כדי להספיק לסעודה המפסקת. ויש אומרים שאין לומר אז נפילת פנים משום דתשעה באב נקרא מועד, דכתיב{ג} קרא עלי מועד{ד}. ומנהג הבלדי לומר נפילת פנים אפילו בתשעה באב עצמו, משום שאינו אלא מועד לצרה וצוקה לשבור בַּחוּרָי{ה}: