יג תמוז

[טו] נוהגים לפסוק בפה כמה יתן לצורך אמירת מי שבירך. וכן החזן מוכר את המצוות, כגון קריאת איזה מברכים בספר־תורה (עיין לעיל סימן ס' סעיף ז') והמעלה בדמים זוכה, והאחרים אינם נותנים כלום, והוא הדין לכל כיוצא בזה, כי אין שייך מקח וממכר אלא בחפץ הנקנה{לב}:

[טז] אסור למדוד בשבת איזה דבר, אם הוא לצורך (שמותר למדוד שלא לצורך כלל אלא כמתעסק בעלמא), אלא אם־כן הוא לצורך מצוה, כגון שֵׁיעור רביעית או כזית, או לצורך חולה{לג}:

[יז] כדי למנוע הפסד, מותר לדבר בצרכיו, בין עם ישראל בין עם גוי{לד}. (והלכות אמירה לגוי שבות, ביארנו בס"ד לעיל סימן נ"ה, מסעיף ז' ולהלן):

[יח] אסור ללמוד בשבת זולת בדברי־תורה. ואפילו בספרי חכמות חיצוניות אסור (כגון הנדסה וגיאוגרפיה, טבע רפואה ואסטרונומיה){לה}. והמנהג בלימוד הציבור לפני תפילת מנחה (הלכות או משנה או גמרא או מדרשים, או פירוש רש"י על הפרשה ושאר מפרשים) לקרוא תחילה מעט בספר הזוה"ק וכיוצא בו. כי אף מי שאינו מבין, יש בזה סגולה נפלאה לזכך הנשמה{לו}. וכן אמר המשורר{לז}, בקבלה וסוד "תפתח", תהא חֵן נגמלי:

[א] יש דברים שאסור לטלטלם ממקומם בשבת, וזהו הנקרא איסור מוקצה. ובסימן זה, יתבארו בס"ד פרטי ארבעה עניינים, ואלו הם. א) מוקצה מחמת גופו, בסעיפים ב' ג' ח', שאסור לטלטלו גם לצורך גופו ומקומו. ב) כלי שמלאכתו לאיסור, בסעיף ו', שמותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו. [והיינו דוקא אם אין לו כלי אחר{א}] . ג) מוקצה מחמת חֶסְרון־כיס, בסעיף ז', שאסור אפילו לצורך גופו ומקומו. ד) מוקצה מחמת מיאוס, עיין סעיף ט' וסעיף י"ח. ודיני בסיס לדבר האסור, יתבארו בס"ד בסימן הבא{ב}:

[ב] מוקצה מדעת, דהיינו שהקצהו האדם מדעתו מלאכלו בשבת, מחמת שאינו ראוי לאכילה אלא בדֹחַק, כגון בשר חי, או דג מלוח (וגם בשר קפוא ב"פריזר", מפני שאפשר להפשירו) {ג}, או דבר שראוי לאכילה אפילו בלא דֹּחַק (כגון תמרים ושקדים ושאר פירות), אלא שהקצהו לסחורה, אף־על־פי שנתנו לאוצר ("מחסן"), מותר לטלטלם{ד}. וכן דבר שהוא ראוי היום למאכל כלבים, אף־על־פי שבערב שבת לא היה עומד לכך, כגון בהמה ועוף שנתנבלו בשבת{ה}, וכן דבר שנשתנה היום ממה שהיה אתמול, אבל מכל־מקום גם היום עדיין ראוי לאיזה שימוש, כגון כלים שנשברו היום ועדיין ראויין להשתמש בהן (ולאו דוקא מעין שימושן הראשון, דהיינו לקבל בהן איזה מאכל או משקה, אלא גם שימוש אחר){ו}, וכן עצמות שנתפרקו מן הבשר והן ראויות לכלבים, במקומות שמצויים כלבים. כל אלו מותרין לטלטל בשבת{ז}. חוץ ממה שדחה בידים, כגון גְּרוֹגְּרוֹת (דהיינו תאנים) וצימוקים שמניחים אותם לייבשם, מפני שהם מסריחים קודם הייבוש{ח}: