י תמוז

[טז] מותר להעמיד בהמתו על־גבי עשבים מחוברים כדי שתאכל, כי אין זו מלאכה לגביה מה שהיא תולשת ועוקרת העשבים, אדרבה נַייחא לה, וכתוב{כג} למען ינוח וגו'. אבל עשבים שתלשם גוי בשבת שהם מוקצים, אסור להעמיד שם בהמה שתאכל, אלא אם כן אין לה מה לאכול, אז מותר משום צער בעלי־חיים. וכן אם אין לה מה לשתות, מותר לומר לגוי להביא לה מים מן הבאר שבכרמלית, ודוקא פעם אחת ביום {כד}:

[יז] בהמות חיות ועופות הגדלים בבית שמזונותיהם מוטלים עליך, מותר לתת להם מזונות בשבת. אבל אותן שאינן גדלים בבית ואין מזונותיהם עליך, אסור לטרוח בשביל ליתן להם מזונות, ואפילו להשליך לפניהם אסור. ולכן אסור ליתן מזונות לפני יונים, מפני שהם פורחים ואוכלים לעצמם בשדה. וכן חתולים. גם לחזיר אסור, כי ארור האיש שמגדל חזירים. אך לפני כלב, נותנין מזונות. ואפילו כלב של־הפקר, יש אומרים שמצוה קצת ליתן לו מעט מזונות, שהרי הקב"ה חס עליו מפני שמזונותיו מועטין, ומשהה אכילתו במעיו שלשה ימים. וכלב רע שיש חשש שיזיק לבני־אדם, אסור לגדלו (כדלקמן חלק חֹשן משפט הלכות מעקה ושמירת־הנפש סעיף ח'), וגם אסור ליתן לפניו מזונות. ותולעת המשי, מותר להאכילה. וכן מותר להאכיל דגים הנמצאים ב"אקווריום", וכן להוסיף מים אם הדבר נחוץ {כה}:

[יח] מותר להזמין גוי לביתו לאכול עמו בשבת, אף־על־פי שביום־טוב אסור, גזירה שמא ירבה בבישול עבורו (כדלקמן סימן צ"ד סעיף י"א), כי בשבת אין חשש זה, שהרי מבשלים מערב שבת. ומותר לתת אפילו לו לבדו מזונות ואף־על־פי שאין מזונותיו עליך, מכל־מקום כיון שמפרנסים גויים מפני דרכי שלום, נחשב כמזונותיו עליך{כו}:

[יט] בהמה חיה ועוף שלא הורְגָ– לו עדיין לחזור בערב לכלוב שלהם, אסור להכניסם לתוך הכלוב או לתוך הבית. ואפילו אם הורגלו, אלא שעתה מרדו וברחו, אסור. ואפילו אם הם בבית או בכלוב אלא שהדלת פתוחה, אסור לסגרה, משוֹם איסור צִידה (עיין לעיל סימן ס"ב סעיף כ"ח). ואם כבר הורגלו והמה בני־תרבות, שדרכם לחזור בערב למקומם ויצאו, מותר לצוד אותם על־ידי שירדוף אחריהם עד שיכנסו למקום צר וינעול בפניהם. כיון שהם נחשבים כניצודים ועומדים. אבל לא יקח אותם בידים, שהרי הם מוקצים. ויש אוסרים לצוד גם באופן זה, ואם הוא חושש שיגנבו אותם, מותר לדחותם מאחוריהם שילכו למקום המשתמר. (ודוקא כשהוא מקום גדול, שאינו יכול לתפסם שם במרוצה אחת). וכן אם ילדים קטנים צדים אותם, אין צריך למחות בידם באופן זה. וגם מותר באופן זה, לומר לגוי שיצוד אותם{כז}:

[כ] אין מיילדים את הבהמה בשבת. ואפילו לסעדה, דהיינו לאחוז את הולד שלא יפול לארץ, אסור{כח}. ואם יש חשש שתמות הבהמה, יש להקל לומר לגוי{כט}:

[כא] בהמה שאכלה הרבה כַּרְשִׁינִין וכדומה ומצטערת, יכול לַהֲרִיצָהּ בחצר כדי שתתייגע ותתרפא. ואם אֲחָזָהּ דם, יכול להעמידה במים כדי שתצטנן. וכשיש חשש חולי, מותר לומר לגוי לרפאתה, משום צער בעלי־חיים{ל}:

[כב] אין להשליך תבואה לעופות במקום לח שיתכן שישאר שם קצת ויצמיח אחר־כך{לא}: