ט תמוז

[ט] הבהמה כשהיא מצטערת מרוב החלב, מותר לומר לגוי לחלוב אותה, משום צער בעלי־חיים. אבל החלב הוא מוקצה ואסור בו ביום אפילו בטלטול (עיין לקמן סימן ס"ז סעיף ה') אלא הגוי יניחנו במקום המשתמר. ובמוצאי שבת מותר מיד, דהיינו שאין צורך להמתין בכדי שיעשו{יב}. ודוקא על־ידי גוי מותר כדבר האמור, אבל על־ידי ישראל אסור בכל גְּוַנָא, אפילו אם חולב לתוך אוכל{יג}. ואם אין גוי, יחלוב לאיבוד, דהיינו שישפך על הקרקע, או לתוך כלי שיש בו נפט וכיו"ב שהוכן מערב שבת. ובזמנינו שמשתמשים במכונות חליבה עם שעון המכוון מבעוד יום לעשות את החליבה לעתים מזומנות, מותר לחבר את הצינור לבהמה בשבת קודם שיפעל החשמל, שאין זה אלא גְּרַמָא{יד}:

[י] מי שיש לו משרת גוי והוא רוכב על הבהמה בשבת. כשמוליכה להשקותה, אינו צריך למנעו, כי איסור הרכיבה בשבת אינו משום משאוי הבהמה, כי החי נושא את עצמו (ואינו אסור רק מדרבנן, ובבהמה לא גזרו). אלא האיסור הוא על האדם, שיהודי אסור לרכוב בשבת, וגוי לית לן בה. ואפילו אם הוא מניח אוכף או בגד תחתיו כדי לרכוב עליו, הם בטלים לגבי הרוכב. אך שאר דבר, אסור שיניח על הבהמה{טו}:

[יא] כיון שאדם מצווה על שביתת בהמתו (כדלעיל סעיף א') אסור לו להשאילה או להשכירה לגוי, שמא יעשה בה מלאכה בשבת, אלא בתנאי שיחזירנה לו קודם שבת. ואם אירע שלא החזירה, יפקירה היהודי קודם השבת אפילו בינו לבין עצמו, כדי להינצל מאיסור. אבל לכתחילה, אסור להשאיל או להשכיר על סמך זה{טז}:

[יב] אסור לְחַמֵּר, דהיינו לעשות מלאכה על־ידי אדם ובהמה, גם אם אין הבהמה שלו, שנאמר{יז} לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך וגו' ובהמתֶך. כגון שהבהמה טעונה איזה דבר, והאדם מְחַמֵּר אחריה ומנהיגה בידו או במקלו או על־ידי קולו וכיוצא בזה{יח}:

[יג] הנותן מספוא לבהמות, אסור ליתנו תחילה בכברה להוציא המוץ ולנקותו. אבל אם אינו מכוין לכך, מותר לקחת אותו בכברה וליתנו באבוס, אעפ"י שהמוץ נופל מאליו דרך נקבי הכברה{יט}:

[יד] לא ימדוד אדם שעורים לתת לפני בהמתו, אלא משער באומד דעתו{כ}:

[טו] קַשִּׁים של־שבלים, שקושרים אותם בשניים או בשלושה מקומות, מותר להתירם אפילו אם הם קשרים של־קיימא (כגון שני קשרים זה על־גבי זה, באופן המבואר לעיל סימן ס"ב סעיף כ"א דיבור המתחיל יש) כדי שתאכל מהן הבהמה{כא}. ומותר לחַתֵּך דִּלּוּעִין קשים לפני בהמה, והוא שנתלשו מאתמול. אבל אם נתלשו בשבת, אסור אפילו לטלטלן, משום מוקצה. ואם הדלועין רכים ויכולה לאכלן כך, אסור לחתכן{כב}: