צור קשרדלג על צור קשר
חיפושדלג על חיפוש

תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
ח תמוז
סימן ס"ה - הלכות שביתת בהמות חיות ועופות בשבת
[ב] הסוס יוצא באִפְסָר (פי' חבל) או ברֶסֶן, אבל לא בשניהם, כי די לו באחד. ומותר לכרוך האפסר סביב צוארו ויצא בו, רק שיהא כרוך ברפיון קצת כדי שיוכל להכניס ידו מהרה בין הכריכה לצוארו, כדי למשכו אם ירצה להישמט. ומותר לטלטל האפסר או הרסן וליתנו עליו, ובלבד שלא ישען עליו, מפני שאסור להשתמש בשבת בבעלי־חיים. אבל החמור לא יצא ברסן של־ברזל, לפי שזהו לשמירה יתירה אצל החמור. ושור ופרה שאינם צריכים שימור, אסורים לצאת בחבל סביב צוארם, אלא אם כן הם רגילים לברוח. ואם קשר חבל בפי הסוס, הרי זה משאוי, לפי שאינו משתמר בו, כי הוא נשמט מפיו. ואינו דומה לאפסר שהוא קשור בראשו{ה}:
[ג] סוס וכן שאר בהמות, לא יצאו במַרְדַּעַת. ורק החמור יוצא במרדעת כדי שיתחמם, מפני שטבעו להצטנן. ואם קשר לו המרדעת מערב שבת, מותר שיצא בה בשבת, שמלבושו הוא. אבל אם אינה קשורה לו, לא יצא בה, גזירה שמא תפול מעליו ויביאנה בידו. ובשבת אי אפשר לקשרה לו, מפני שצריך להתקרב אליו ולהישען עליו. ורק כשהחמור בחצר, מותר לתת עליו מרדעת מפני הצִנה, ובלבד שלא יצא בה. אבל על הסוס לא יתן מרדעת כלל, אם לא כשהקור גדול שמזיק גם לסוס. וכן בימות החמה שהזבובים רבים ומצערים אותו, מותר לתת עליו מרדעת, ובלבד שיזהר שלא להישען על הבהמה בְּשָׁעַת הכיסוי. ולהסיר מרדעת בשבת בין מן החמור בין מן הסוס, אסור, כיון שאין לו צער אם לא יסירנה{ו}:
[ד] אין תולין על בהמה כיס או כלי שתאכל מתוכו, כיון שזה אינו אלא לתענוג בעלמא לבהמה שלא תצטרך לשׁוח צוארה, ואסור לטרוח בשבת בשביל תענוג הבהמה. אבל עגלים וסייחים שצוארם קצר ומצטערים לאכול מן הקרקע, מותר לתלות להם כלי עם מאכל בחצר. אבל לא יצאו בו, מפני שמשאוי הוא להן{ז}:
[ה] אסור שתצא בהמה בזוֹג (דהיינו פעמון) אף על פי שהוא פקוק ואינו מקשקש. ואפילו בעיר שהיא מתוקנת בעירובין, אסור שתצא בו, רק בחצר מותר שיהיה עליה. ואם אינו פקוק, אפילו בחצר אסור להיות עליה, מפני שהוא מקשקש{ח}:
[ו] מותר להוליך בחבל את הסוס, ובלבד שיאחז בקצה החבל, שלא יצא מידו אפילו טפח. וגם לא יגיע החבל שבין ידו לבהמה טפח סמוך לארץ. שאם לא כן, נראה כמשאוי. ואם החבל ארוך הרבה, יכרכנו על צואר הסוס{ט}:
[ז] שתי בהמות או יותר שהן קשורות זו בזו, והוא תופס בידו אפסר אחד וכולן נמשכות זו אחר זו, אסור לעשות כן בשבת אפילו בעיר המתוקנת בעירובין, מפני שנראה כאילו מוליכן למכרן. אבל לתפוס כמה אפסרי בהמות בידו להוליכן, מותר, ובאופן שנתבאר בסעיף הקודם{י}:
[ח] אין התֻרנגולים יוצאים בחוטים שקושרים בהם לסימן־היכר (והוא הדין כלבים ובהמות שתולים בצוארם סימן כגון "דיסקית") או ברצועה שקושרים ברגליהם כדי שלא ישברו כלים. אבל אם קושרים רגליהם כדי שלא יוכלו לברוח, וכן סוסים הרועים בשדה וקושרים שתי ידיהם יחד שלא יוכלו לברוח, מותר. ובלבד שלא יקשור יד עם רגל. וכל שכן שלא יקשור אחת מרגליו כלפי מעלה שלא ילך רק על שלוש, שזה אפילו בחול אסור משוֹם צער בעלי־חיים{יא}: