ו תמוז

[ז] חיגר או זקן מופלג שאי אפשר להם כלל לֵילֶך בלא מקל, וכן חולה שעמד מחליו, מותר להם לילך כשמקל בידם. אבל אם אפשר להם לילך בלא מקל, ובתוך ביתם הולכים בלא מקל, ורק כשהולכים לחוץ נוטלים אותו להחזיק בו, אסור. וכן הַסּוֹמֶא, אסור לו לצאת במקל, מפני שהוא יכול לילך בלעדיו, ואינו נוטלו אלא כדי ליישר פסיעותיו{י}. ובאֵבֶר מלאכותי ("פרוטֵזה") המחובר לגוף, מותר לצאת{יא}, וכן בפאה נכרית לאדם קֵרֵחַ{יב}, וכן בשיניים תותבות{יג}:

[ח] מותר לצאת בתחבושת שֶעַל־גבי פצע (ובלבד שלא יניחנה או יחזירנה בשבת על־גבי המכה, כדלקמן סימן ע' סעיף ח'), אעפ"י שאין זה דרך מלבוש. כי מפני שהיא מרפאת, נחשבת כתכשיט. ויכול להדק את התחבושת בחוט או במטלית שאינם חשובים, דהיינו שזורקים אותם אחר־כך, כי הם בטלים לגבי התחבושת. אבל דבר חשוב כגון מטפחת וכדומה, אסור לכרוך עליה{יד}:

[ט] מוֹך (כגון צמר גפן) שנותנים באוזן לספוג את הליחה, או מפני שהיא כואבת, מותר לצאת בו, בתנאי שהוא מהודק שם היטב שלא יוכל ליפול. וכן מותר לצאת במדרסים ובסוליות שבתוך הנעליים, אם הוא באופן שאינם יכולים ליפול משם {טו}. ו"נעלי־בית" שאינן מהודקות, יש מחמירים{טז}:

[י] מותר לצאת בטלית מצוייצת כהלכתה, בדרך לבישתה כפי מנהג אנשי המקום. ואפילו מתעטף בה תחת הגלימא. אבל אם מקפלה סביב צווארו, במקום שאין הדרך ללבשה כך, אסור {יז}. וכל שכן כשהיא מקופלת לגמרי ונושאה על כתיפיו{יח}:

[יא] במקום שיש רפש וטיט, מותר להגביה קצת את שולי בגדיו שלא יתלכלכו. אבל להגביהם לגמרי ולנתנם תחת הזרוע אסור, שזה נחשב מַשּׂאוּי{יט}:

[יב] מותר לצאת בשבת בשני מלבושים זה על גבי זה (כגון שני "סוודרים"), ואף על פי שאינו צריך לעצמו את המלבוש השני אלא שמוציאו לצורך חברו וכדומה. ודוקא כשדרך בני אותו מקום לפעמים גם בחול ללבוש שני מלבושים כאלו, דְּהַוֵי דרך מלבוש. אבל אם אין הדרך שם לעולם ללבוש שני מלבושים כאלו, אסור לצאת בהן בשבת, מפני שהשני נחשב כמו משאוי. וכן הדין בכובע גדול על כובע קטן ("כיפה"), או בשתי אַנְפְּלָאוֹת ("גרביים"). וכן רופא בחלוק לבן על מלבושיו, וכל כיוצא בזה {כ}:

[יג] מטפחת שמקנחים בה את האף, אסור לצאת בה אפילו כשהיא תחובה מתחת השעון שביד (או מתחת צמיד), או כרוכה על צווארו. ובשעת הדוחק, כגון שהוא מצונן מאד ויהא נמאס על ידי כך בעיני בני־אדם, יש מתירים להוציאה כלאחר־יד, כגון לכרוך אותה סביב ידו או רגלו, או להניחה תחת מגבעתו, מפני שגדול כבוד הבריות{כא}: