ה תמוז

[ז] המשמר פירות או זרעים מפני חיה ועוף, לא יִסְפּוֹק כף אל כף, ולא יטפח כפיו על ירכו, ולא ירקד ברגליו כדי להבריחם, כדרך שהוא עושה בחול{יב}. והמיקל, יש לו על מה שיסמוך{יג}:

[א] כל דבר שאינוּ לא מלבוש ולא תכשיט, כמו שנפרט בס"ד לקמן בסימן זה, אסור לצאת בו לרשות הרבים או לכרמלית {א}, שזה נחשב מַשּׂאוּי. ולַהְלַן סימן ע"ה סעיף ג' וסעיף ה', יתבאר בס"ד מהי רשות הרבים, ומהי כרמלית. ועיר המתוקנת בעירובין, דהיינו שהיא מוקפת סביב בצורות פתחים (כמבואר שם בסעיף י"ב), ועירבו חצרותיה ושיתפו מבואותיה (כמבואר בסימן ע"ו), מותר לטלטל בכולה, ר"ל גם בכרמלית, חוץ מברשות הרבים גמורה (עיין סימן ע"ה סעיף ד' וסעיף י"ד). ולכן כל הנזכר לאיסור לקמן בסימן זה, היינו שלא לטלטלם ברחובות, במקומות שאין עירוב דוקא, או כשנתקלקל העירוב, או למי שמחמיר על עצמו שלא לסמוך על העירוב{ב}, וכן כשיוצא חוץ לעירוב:

[ב] אסור לצאת במחט התחובה בבגדו, ואפילו במחט שאין בה נקב. אבל ב"סיכת־ביטחון" המחברת שני חלקי מלבוש (וכן סיכה להחזיק "כיפה" שלא תיפול ברוח) וכיו"ב, מותר. וכן מותר לאשה ליתן סיכות בשערותיה ובמטפחתה כדי להחזיקן. ובחוט הכרוך על־גבי היד או האצבע, אסור לצאת. וכן במאכל הנתון בפה, כגון "סוכריה", אסור לצאת. וכל כיוצא בזה{ג}:

[ג] בתכשיטין, יש גם כן דברים שאסרו רבותינו ז"ל לצאת בהם בשבת לרשות הרבים. יש תכשיטין שאסרו לאנשים, ויש תכשיטין שאסרו לנשים, והיינו תכשיטין שיש לחוש שמא תסירם להראותן לחברתה ותטלטלם בידיה ארבע אמות ברשות הרבים. ועכשיו נתפשט המנהג להתיר, ונתנו הפוסקים טעמים לזה. ומכל מקום יראי־שמים יש להם להחמיר על עצמם. ובפרט ראוי ליזהר שלא יצא איש בטבעת{ד}. ויש מחמירים גם ב"שעון־יד". אבל שעון המונח בתוך כיס הבגד, הַוֵי משאוי, ואין לו היתר {ה}:

[ד] אסור להוציא מַפְתֵּחַ (ואם מותר על ידי קטן, עיין בסימן ע"ה סעיף ט'). גם אם כוונתו לתכשיט, כגון שהוא עשוי מכסף, ואף־על־פי שהוא קבוע בשלשלת וכיו"ב, אסור, מפני הרואים שחושבים שמוציאו כדי להשתמש בו. והוא הדין לכל דבר העשוי לתכשיט וגם להשתמש בו{ו}. ואפילו מפתח הקבוע בקצה חגורה כעין קֶרֶס, אינו בטל לגבי החגורה, כיון שעיקרו נעשה כדי להשתמש בו{ז}:

[ה] מותר לצאת במשקפיים העשויים לראייה, דהיינו שבלעדיהם אינו רואה כראוי, ולכן הוא מרכיבם תמיד על עיניו. אבל לא במשקפי־קריאה, דהיינו שמרכיבם רק בשעה שהוא קורא. וכן לא במשקפי־שמש, אלא אם כן למי שהוא חולה בעיניו, יש מתירים{ח}:

[ו] אסור לאשה להניח בגד או ניילון וכיו"ב על מטפחתה להגן עליה מהגשם, וכן האיש על הכובע שלו, מפני שאין זה דרך מלבוש. ואם הכוונה בהנחתם היא כדי שלא יצער אותם הגשם, מותר, אף־על־פי שֶׁמִּמִּילָּא מוגנים הבגדים מלהירטב. וכן אסור להניח מטפחת על "צווארון" הבגד לשמרו מן הזִיעה. אבל מעיל גשם על־גבי מעיל חורף, מותר, שהוא דרך מלבוש. וכן "ערדליים" על גבי נעליים. ויש מתירים לצאת גם בציפוי ניילון המיוחד למדת כובע ומהודק עליו, שמלבישים אותו על הכובע בימות הגשמים, שהוא דרך מלבוש. וכן יש מתירים להניח המעיל על־גבי כתפיו וגופו, בלא להכניס את ידיו בשרוולים{ט}: