א תמוז

[יח] העושה שני בתי נִירִין. היינו בתי החוטים, שהם כמו טבעות עגולות, שנכנסים בהם חוטי השתי בשעת האריגה{נה}:

[יט] האורג. היינו חיבור החוטים, העֵרב בתוך השְּׁתי. ואסור לקלוע (או לשזור) אפילו שני חוטים או שערות התלושות {נו}:

[כ הפוצע. היינו הפרדת חוטי השתי מן הערב:

[כא] הקושר. אסור לקשור קשר של־קַיַּמָא, דהיינו שדעתו שיהיה קשור לעולם. וכן אסור לקשור קשר שהוא מעשה אומן, דהיינו שאין סתם בני־אדם יודעים לעשותו, גם אם אינו של־קיימא. ורק אם אינו של־קיימא, וגם אינו מעשה אומן, מותר לקשרו {נז}:

[יש] שאפילו קשר אחד בראש אחד של־חוט או של־חבל, אסור לעשות, והיינו אם הוא קשר של־קיימא, כגון קשר שבראש החוט המיועד לתפור. וכן ליטול שני הקצוות זה אצל זה ולעשות בשניהן ביחד קשר אחד, אסור באופן האמור. ויש קשר שאינו מתקיים אלא אם כן עושים שני קשרים זה על גבי זה (כגון כשנחתך חבל של־דלי ששואבים בו מים מבאר), הכל לפי מה שמתקיים{נח}. ואם כן אפשר להתיר לנשים לקשור המטפחת שבראשן שני קשרים, שהרי אינם עשויים להתקיים{נט}:

[מותר] לקשור שני קצוות חוט זה עם זה קשר אחד, ועליו ענִיבה, אם הוא דבר העשוי להתירו. ואם לאו, אסור אפילו אם הוא דעתו להתירו בו ביום. אבל לעשות שתי עניבות זו על גבי זו מותר, ואפילו הרבה, גם אם דעתו שישאר כך ימים רבים{ס}:

[כב המתיר. כל קשר שאסור לעשותו, אסור גם־כן להתירו {סא}:

[כג] התופר{סב}. ונכלל בזה, שאם נתקלקלה איזו תפירה, ונתפרדו חתיכות הבגד קצת זו מזו, אסור למשוך בחוט התפירה כדי שיתהדקו ויתחברו{סג}:

[כד] הקורע. ונכלל בזה, שאסור להפריד ניירות דבוקים. אבל ניירות שנדבקו שלא בכוונה, כמו דפי ספרים שנדבקו מחמת הצבע שצְבָעם הכורך, או שנדבקו איזה דפים בשעוה, מותר לפתחם{סד}: