יום ד' שבוע פרשת שמות

[יג] הדין המבואר לעיל בסעיפים ב' ג', שאם ראתה דם יום או יומיים ופסק דָּמָהּ, שתמנה מאחרי־כן שבעה נקיים, הוא דוקא אם קודם לכן לא שימשה עם בעלה שש עונות, שהם שלושה ימים (לפי שכל עונה היא שתים־עשרה שעות). אבל אם שימשה עם בעלה כגון במוצאי שבת, וראתה דם אחרי־כן ביום הראשון ופסקה, לא תמנה אלא אחרי ארבעה ימים, ותספור מהיום החמישי שבעה נקיים, שנמצא בין הכל שהם אחד־עשר יום. וזאת מפני שאנו חוששים שהיא תפלוט טיפת זרע במשך השש עונות (כי צריך להיות ימים נקיים לא רק מדם, אלא גם מזרע), וכמו־כן חוששים ששימשה במוצאי שבת שעה אחרי צאת השבת, ונצטרך לשעה מליל הרביעי כנגד השעה החסרה ממוצאי שבת. לפי־כך נופל גם היום הרביעי, ותמנה מהיום החמישי לשימושה{ל}:

[יד] ואם שימשה יום או יומיים קודם שראתה, ממתינה עד השלמת ארבעה ימים מיום התשמיש, ומתחילה שבעה נקיים אם כבר הפסיקה בטהרה{לא}:

[טו] ישנה אפשרות למנות מיום המחרת לפסיקת הדם בלי להמתין ארבעת־הימים הללו, על־ידי שתנקה ותקנח היטב מקום יציאת הדם בצמר גפן או בחתיכת בגד רך, ותרחץ בפנים אותו המקום במים חמים, כדי שיצא ויִפָּלֵט כל הזרע. ואחרי־כן תבדוק בעד ותראה אם יצא נקי. ומותר לעשות כן אפילו לכתחילה{לב}. ויש מחמירים בדבר, וזה תלוי במנהג{לג}, וכתב מהרי"ץ{לד} שמנהגינו להתיר{לה}: