יום ג' שבוע פרשת שמות

[ח] לכתחילה יש להשהות את עד־הבדיקה במקום יציאת הדם במשך כל בין השמשות, דהיינו מזמן השקיעה עד אחרי צאת הכוכבים, ואותו מְכַנִּים בשם "מוֹךְ דָּחוּק"{כג}. ואחרי־כן תוציאנו ותעיין בו היטב אם אין בו מראה טמא. ועדיף שבגמר בדיקת הפסק־טהרה תוציא את העד לעיין בו היטב, ותחזור להניחו עד אחרי צאת הכוכבים, או תניח בד אחר. והנהוג והמקובל בזמנינו, הוא כפי האופן האחרון (דהיינו שמניחה בד אחר), וזהו הטוב ביותר{כד}:

[ט] מוֹך דחוק זה, אינו חובה כמו הבדיקה עצמה, אלא הוא רק חומרא לכתחילה למצוה מן המובחר, כדי לצאת מכל ספק. לפי־כך אם הוא מכאיב לה ועלול לצאת מלוכלך בדם על־ידי־זה, אינה צריכה לעשותו. אמנם כשראתה יום אחד בלבד ופסקה באותו יום עצמו, צריכה אז מן הדין מוך דחוק במשך כל בין־השמשות. ואף־על־פי־כן בְּדִיעֲבַד שלא עשתה כן, רק בדקה קודם השקיעה ומצאה עצמה טהורה, יש להקל{כה}:

[י] מנהג טוב לרחוץ את כל הגוף או לכל־הפחות אותו־מקום וסביבותיו, לפני בדיקת הפסק־טהרה. ואם אין לה מים כלל, כגון שהיא בדרך, אין זה מעכב, רק תקנח ותנקה שם היטב ככל האפשר{כו}. ובאופן שצריך למנוע חשש פליטת שכבת זרע, צריכה קינוח היטב ורחיצה גם בפנים בעומק במים חמים, כמו שיתבאר בס"ד לקמן סעיף ט"ו. ועדיף לנהוג כן תמיד כדי שלא לחלק בין אם שימשה ללא שימשה{כז}:

[יא] אחרי בדיקת הפסק־טהרה, תלבש לבנים (ולא צבעונים) סמוך לבשרה בדוקים ונקיים מכל כתם (עיין לקמן בהלכות כתמים סימן קנ"ה סעיף י"ד) במשך כל שבעת הימים. וכך הוא המנהג בקהילותינו. ואין צורך מן הדין שתחליף את הסָּדין במטתה (דהיינו שתציע תחתיה סדין לבן תמורת הצבעוני הקודם), מפני שבזמנינו גם כשהיא ישינה או שוכבת היא לבושה לבנים בדוקים ונקיים צמודים לגוף. אבל ראוי לעשות כן אם אפשר, ולכל הפחות לבדוק אז את הסדין הקיים לראות שהוא נקי{כח}:

[יב] אם אֵירע שראתה דם, או מצאה כתם, באמצע שבעת ימי נקיים, ואפילו אירע דבר זה בסוף היום השביעי, נפלו לה כל הימים שמנתה, ותחזור שוב להפסיק בטהרה ולמנות שבעה ימים נקיים{כט}: