יום ב' שבוע פרשת שמות

[ג] הוא הדין אם נמשכה ראִיית הדם יומיים או שלושה ימים, וכן יותר (כפי המצוי בדרך כלל, שהנשים רואות דם וֶסְתָּן במשך חמישה או ששה או שבעה ימים{י}), שסופרת שבעה נקיים מאחרי יום פסיקת הדם, ככל הפרטים שנתבארו בסעיף הקודם. (ויש שאינה יכולה להתחיל שבעה נקיים עד שתמתין ארבעה ימים, אף־על־פי שלא ראתה רק יום אחד, וכמו שיתבאר בס"ד לקמן סעיף י"ג). ולעולם לא תספור שבעה נקיים, אלא אחרי שתפסוק בטהרה{יא}. ואינה צריכה להוציא בפיה מספר שבעת ימי הנקיים{יב}:

[ד] הבדיקה תהיה כשהיא עומדת{יג}. ולהקל עליה, תניח רגל אחת על מקום גבוה כגון כסא, או תְּפַשֵּׂק הרגליים ותכופף מעט את הברכיים{יד}. ואם בכל זאת קשה לה כניסת חתיכת־הבד בעומק כל־כך הנזכר לעיל סעיף ב', לפחות תעשה כן שתי פעמים. א' ביום פסיקת הדם, אשר הוא יום הפסק־טהרה. ב' ביום הראשון משבעת ימי נקיים, או באמצע שבעת ימי נקיים. ואם גם זה קשה, תכניס כפי אפשרותה ודי בכך{טו}. ובדים אלו נקראים בשם "עֵדִים"{טז}, מפני שהם מעידים ומבררים את טהרתה{יז}. אבל בדיקה חיצונית, אינה מועילה מאומה{יח}:

[ה] יום ההפסק בטהרה אינו נחשב מכלל שבעת ימי הנקיים. ומהלילה שאחרי ההפסק מתחיל היום הראשון, כמו בכל דיני התורה שהלילה שייך ליום שאחריו, וכמו שנאמר{יט} ויהי ערב ויהי בקר, יום אחד. כגון כשפוסקת בטהרה בסוף יום שלישי קודם שקיעת־החמה, אזי יום רביעי הוא הראשון לשבעה נקיים, ותטבול בליל רביעי (מה שנקרא בזמנינו "יום שלישי בערב") בשבוע שאחריו{כ}:

[ו] בשעת הצורך יכולה להקדים לעשות ההפסק־טהרה ממנחה קטנה ומעלה, דהיינו שתי שעות ומחצה "זמניות" לפני הלילה (כמבואר לעיל בחלק אורח־חיים סימן נ' סעיף ב'). אבל כל שסמוך יותר לשקיעה, עדיף{כא}:

[ז] אם יצא מראה טמא על עֵד־הבדיקה בהפסק־טהרה (עיין לקמן סעיף ט"ז), יכולה לנקות ולרחוץ ולחזור ולבדוק שוב ושוב, כל שעדיין לא שקעה החמה. ובדיקה זו, חובה היא, ובִלעדיה אינה יוצאת מֵחֶזְקת־טומאה לחֶזְקת־ טהרה{כב}: