יום ו' שבוע פרשת משפטים

[כב] אם חלה טבילתה במוצאי שבת שחל בו יום־טוב, שאסור אז לסרוק את הראש, תסרוק ותרחץ ותחפוף בערב שבת. וכן אם חל יום־טוב ביום ששי וטבילתה חלה בליל שבת, תסרוק ותרחץ ותחפוף בערב יום־טוב. והוא הדין כשחלו שני ימים־טובים ביום חמישי וששי (כגון ראש השנה), וחלה טבילתה בליל שבת, תעשה הכל ביום רביעי דהיינו בערב יום־טוב. וכן כשחלו שני ימים־טובים (של־גליות) ביום ראשון ושני, וחלה טבילתה בליל יום־טוב שני, תעשה הכל בערב שבת. ובכל האופנים דלעיל, צריכה לכרוך על שער־ראשה מטפחת נקייה, כדי שלא יתדבק השיער. אמנם אינה צריכה להיזהר מלִּנגוע בלכלוך, ואף בתבשילים יכולה היא להתעסק וכן לתת לילדיה הקטנים לאכול{לה*}, אלא שלפני הטבילה תבדוק את כל גופה ותראה שלא יהיה בו שום לכלוך, או איזה דבר דבוק. ותדיח את כל המקומות הנסתרים בגופה (כדלעיל סעיף ד') במים צוננים, או במים חמים שהוחמו מערב שבת דוקא. וביום־טוב, במים חמים, אפילו שהוחמו ביום־ טוב{לה**}. וכן תחצוץ לפני הטבילה את שִׁנֶּיהָ שלא ישאר כלום ביניהן{לו}:

[כג] בחול המועד מותר לקצוץ ציפרניים, אפילו במספריים, וכן להסיר שְׂעַר בית־הערוה כרגיל{לז}:

[כד] צריכה האשה להיות צנועה ולהסתיר ליל־טבילתה, שלא ללכת במהומה או בפני הבריות, כדי שלא ירגישו בה בני־אדם, וכן המנהג. ומי שאינה עושה כן, נאמר עליה{לח} ארור שוכב עם כל בהמה{טל}. גם תשמור לפיהָ מחסום, שלא לומר לבעלה על הנשים שהיו עמה בבית־הטבילה{מ}:

[כה] כשהיא יוצאת מבית־הטבילה, תיזהר שתפגוש אותה לראשונה חברתה, כדי שלא תפגוש בתחילת יציאתה מן המקוה דבר טמא, כגון כלב או חתול או חמור או גוי, או מי שאינו שומר תורה ומצוות (ועיין עוד לקמן בסעיף כ"ו). ואם פגשה לראשונה בכגון אלו, אם היא יראת ה' ברוך הוא ונזהרת מהעונש, תחזור ותטבול{מא} (בלא ברכה כמובן). ומעשה היה באמו של־רבי ישמעאל בן אלישע כהן־גדול, שחזרה שבע פעמים לבית־הטבילה, בגלל שפגשה בכל פעם שיצאה דבר טמא. עד שריחם עליה ה' יתברך, ושלח מלאך (מטטרו"ן) שיפגוש אותה תחילה, וזכתה ונתעברה ברבי ישמעאל כהן־גדול זכותו תגן עלינו, שהיה מזכיר שם המפורש ועולה לרקיע{מב}. ואם אין לה אשה שתפגוש אותה, תצייר במחשבתה דמותו של־בעלה, או דמות איזה צדיק שהיא מכירה, וייחשב לה כאילו פגשה אדם כשר{מג}:

[כו] ואמרו רבותינו ז"ל, שאם פגשה כלב או חזיר, יהיו בניה מכוערים, ופניהם דומים לכלב ולחזיר. פגשה חמור, יהיו בניה טפשים כלבב־החמור. פגשה עם־הארץ (שאינו יודע לקרות קרית־שמע), יהיו בניה עמי־הארץ. ונשים חכמות פוגשות סוס או חכם או אשה טובה, ומשמשת עם בעלה בטהרה ובקדושה. כי הפוגשת סוס, יהיה הבן נאה ודבורו נאה, ולומד הכל{מד}. והטעם מפני שכך הוא טבע הסוס ותכונתו, שהוא קל התנועה וצוהל לקראת מלחמה, ולכן נקרא סוס מלשון שׂשׂון ושמחה. כך היא תזכה לבן תלמיד־חכם זריז לשקוד על התורה ועל העבודה, שׂש ושמח במלחמתה של־תורה, כי המתענג בלימודו נקבעים הדברים בליבו ובדמו{מה}: