יום ה' שבוע פרשת משפטים

[טו] המנהג בדרך כלל לטבול שלוש פעמים{כ}, אמנם הברכה צריכה לומר עוד קודם הטבילה הראשונה כמבואר. וצריך שגם ראשה יהא מכוסה בשעת הברכה{כא}. וטוב שלא תברך בחדר שבתוכו המקוה, אלא בחדר החיצון{כב}:

[טז] אין הטבילה כשרה אלא במִקוָה{כג} או במעיין, שנאמר{כד} אך מעיין ובור מקוֵה־מים יהיה טהור. ומקוָה, היינו מקום חפור באדמה, או בנוי, שמשכו אליו מי־מעיין, או מי־גשמים מעצמם ארבעים סאה. אבל באמבטיא מליאה מים או בריכה, ואפילו אם היו אלו מי־גשמים אסור, ואין עולה לה טבילה. ואפילו תשפוך עליה כל מימות שבעולם, לא תטהר, והיא נשארת נדה כמו שהיתה בחיוב כָּרֵת רח"ל{כה}. ומפני צער הצינה, נהגו מקרוב להקל לחמם את המקואות{כו}:

[יז] בזמנינו עושים שני מיני מקוואות. א' על ידי "זריעה", דהיינו שממשיכים ומעבירים מים שאובים דרך מקוה של־מי־גשמים באמצעות נקב לתוך המקוה. ב' על ידי "הַשָּׁקָה", דהיינו מקוה של־מים שאובים מעורבים ומחוברים למקוה של־מי־גשמים באמצעות נקב. והחילוק ביניהם, שבזה האחרון נעשה ההכשר אחרי שהמים בתוך המקוה. רוחב הנקב צריך להיות לכל הפחות בקוטר "כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד" (שהוא 4 סנטימטר), והנקב צריך להיות מלא מים{כז}:

[יח] דיני המקוה רבים מאד, ויש בו עשרה מיני פִסּוּלים מקצתם מן־התורה ומקצתם מדברי־סופרים, ואי אפשר לפרטם ולבארם כאן. לכן אין לעשות מקוה כי אם על־ידי רב מומחה לרבים, גדול בתורה וביראת־שמים. ואם אירע שינוי אפילו קטן, יפנו אליו בשאלה{כח}:

[יט] אשה שחלה טבילתה במוצאי־שבת, לכתחילה צריכה להקדים לרחוץ גופה ולחפפו ולסרוק בערב שבת. ובמוצאי שבת תחזור לרחוץ גופה ולסרוק מעט. וכן הוא מנהגינו. כי אף־על־פי שבדרך־כלל רחיצת גופה וחפיפתו וסריקת ראשה, צריכים להיות סמוך לטבילה, כמו שביארנו בס"ד לעיל בהלכות חפיפה סימן קנ"ז סעיף א', מכל־מקום בנדון דידן עדיף להקדים, כיון שבמוצאי־שבת עלולה היא למהר מדאי בהכנות הללו, מפאת קוצר הזמן{כט}:

[כ] אם חלה טבילתה בליל שבת, או בליל יום־טוב, תרחץ גופה ותעשה כל שאר ההכנות כמו שביארנו למעלה, מבעוד יום{ל}. לא סרקה שערותיה מבעוד יום, אסורה לסרוק בשבת וביום־טוב ואפילו בבין־השמשות, ותטבול רק במוצאי שבת ויום־טוב{לא}. אם לא הסירה ה"לקה" מן הציפרניים, יש לשאול מורה־הוראה{לב}. ואחר הטבילה תיזהר מאד שלא תסחוט את השיער, ומותר רק לקנח ב"מגבת" בנחת לאט לאט, כדלעיל חלק אורח־חיים בהלכות שבת סימן ס"ט סעיף ג':

[כא] מותר לטבול בליל־שבת או בליל יום־טוב, וכן במוצאי שבת או במוצאי יום־טוב, אפילו כשיכלה לטבול לפני כן ודחתה מאיזו סיבה שתהיה, ואפילו במזיד{לג}. (וכמובן שצריכה לברך על טבילתה גם באופן זה{לד}). ומותר לטבול בליל שבת או בליל יום־טוב אף־על־פי שהמים חמים, אלא שאז עדיף להקדים לטבול בזמן בין־השמשות, דהיינו משקיעת־ החמה עד צאת־הכוכבים{לה}: