צור קשרדלג על צור קשר
חיפושדלג על חיפוש

תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
יום א' שבוע פרשת יתרו
יום א' שבוע פרשת יתרו - ש"ע המקוצר סימן קנ"ו - הִלכּוֹת יולדת ומפלת
[א] כתוב בתורה{א} אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים וגו''. ואם נקבה תלד, וטמאה שבועיים כנדתה וגו''. הלכך כל יולדת, בין שהיה הַנֻּלָּד שלם לתשעה חדשים או פחות, בין היה חי או מת או היה נֶפֶל, אם היה זכר תמנה שבעה ימים מיום הלידה, ואם כבר פסק ממנה הדם ביום שביעי, תבדוק עצמה ביום הפסקת הדם (כפי מה שהזכרנו בדין הנדה לעיל בסימן קנ"א סעיף ב'') ותמנה אחריו שבעה נקיים, ותבדוק עצמה כל יום פעמיים, אחת בשחרית ואחת לפני שקיעת־החמה{ב}, ותטבול בליל החמישה־עשר בברכה. ואם לא פסק הדם ממנה לשבעה ימים ושותת יותר מזה, אזי כשיִּפָּסֵק הדם, תפסוק בטהרה ותמנה שבעה נקיים ותבדוק עצמה כל יום פעמיים כנזכר, ותטבול בברכה{ג}:
[ב] ואם ילדה נקיבה, תמנה ארבעה־עשר יום מיום הלידה. ואם אז כבר פסק הדם, תמנה שבעה נקיים. ותטבול בליל העשרים־ושניים בברכה. ואם פסק דמה ימים אחדים אחרי הלידה, והגיע יום שביעי לנקיבה וכבר הפסיקה בטהרה, תמנה שבעה נקיים ותטבול בליל החמישה־עשר בברכה. והוא הדין גם בזכר, שאם לא ראתה דם באותם שבעת הימים הראשונים, עולים לה לשבעה נקיים. כמו כן אם הפסיקה מלראות קצת ימים קודם השלמת שבעה ימים של־זכר, וכן קודם שבועיים של־נקיבה, מצטרפים לימים שאחריהם. והכלל הוא שמותרת היולדת לבעלה מיד בגמר שבעה נקיים אחרי שתטבול. אלא שבנקיבה אם נגמרו השבעה נקיים בתוך ארבעה־עשר יום מן הלידה, עדיין היא אסורה. שטומאת לידה של־זכר נמשכת שבעה ימים, ושל־ נקיבה ארבעה־עשר יום. ואף אם טבלה קודם ארבעה־עשר יום, לא עלתה לה טבילה, וצריכה לחזור ולטבול בליל חמישה־ עשר{ד}:
[ג] אם לא פסק הדם אלא אחרי זמן רב, וכפי שזוהי המציאות בדרך כלל (בזכר עד כחודש ומחצה, ובנקיבה כחדשיים), אינה מונה שבעה נקיים אלא אחרי שֶיִּפָּסֵק דמה ותפסוק בטהרה{ה}: