יום ג' שבוע פרשת בשלח

[ה] אם יש בגופה פצע שיתכן כי ממנו בא כתם הדם, תולה אותו בפצע וטהורה{יג}, ואפילו אם אין ידוע שפצע זה מוציא דם{יד}. ואם היה הפצע בכתיפה, ונמצא הכתם ביריכה שאי אפשר שנטף לשם מן הפצע, טמאה, ואין אומרים אולי נגעה ידה בפצע שם ואחר־כך נגעה ביריכה. ואם היא יודעת בבירור שנזדקרה דהיינו שהגביהה את רגליה למעלה, טמאה בכל מקום שתמצאנו בבשרה ואפילו למעלה מֵחֲגוֹרָהּ, בין מלפניה בין מאחוריה. ואפילו שעברה בשוק של־קצבים (ובזמנינו כגון "בית־מטבחיים" או "משחטת עופות") או נתעסקה בדבר שיש בו דם, טמאה, מאחר שהדבר ברור לה שנזדקרה ונמצא הכתם בבשרה{טו}:

[ו] כשם שהיא תולה הכתם בפצע שבגופה, כך תולה בבנה או בבעלה אם יש להם פצע, או אם נתעסקו בדבר שיש בו דם. וזה דוקא אם נמצא גם בהם דם מחמת התעסקם בדם. אבל אם לא נמצא בהם ונמצא בה, טמאה, אלא אם־כן נתעסקו בדבר שדרכו לינתז כגון שחיטה{טז}: