יום ב' שבוע פרשת בשלח

[ג] דעת הרבה פוסקים{ו} כי אשה שמצאה כתם בבשרה (במקומות מהגוף שנפרט לקמן בסעיפים ד' ה'), היא טמאה, אפילו אם הדם מועט מאד. ורק אם נמצא על בגדה, תלוי בשיעור גריס כדלקמן בסעיף ט'. וכן הוא מנהגינו לאסור{ז}:

[ד] בין שהיה הכתם ארוך, או עגול, או טיפין, או היה ארכו על רוחב בשרה, היא טמאה, ואין אומרים אילו נטף מן הרחם, לא היתה צורתו כך. ודוקא אם הוא נמצא במקום שיתכן שבא משם, דהיינו אם נמצא על אורך שׁוֹקָהּ וירכותיה מבפנים, והוא המקום שנדבקים קצתם בקצתם בעת שהיא עומדת ומדביקה רגל ברגל ושוֹק בשוֹק, היא טמאה{ח}. או אם נמצא על עֲקֵבָהּ (אם ישבה באופן שהעקב נוגע באותו מקום, כגון ישיבת ארצות הישמעאלים{ט}. או באופן שיכול הדם לנטוף משם על העקב תוך כדי הליכתה{י}). וכן אם נמצא על רגליה, או על ראש גּוּדּל־רגליה, טמאה. וכן אם נמצא על ידיה{יא}, בין היה בכף היד או על גב־היד, לפי שהיד עסקנית וחוששים שמא נגעה באותו מקום שלא בכוונה. אבל אם נמצא הכתם על שוקה או על יריכה מצד חוץ, או בצדדיהם, ואין צריך לומר אם נמצא למעלה מבית־הרחם, טהורה{יב}: