יום ש"ק שבוע פרשת וארא

[יב] בתולה אחרי בעילת־מצוה, טמאה אפילו אם בדקה עצמה ולא נמצא דם כלל, מחשש שֶׁמֶּא יצא ממנה דם מועט טיפה כחרדל, אלא שֶׁחִפָּהוּ שכבת־זרע. ואף אם לא יצאה ממנו שכבת־זרע, מכל־מקום חוששים שמא אָבַד הדם. אבל מפעם שנייה ואילך, אין לחוש אלא אם־כן נמצא דם{לח}:

[יג] וצריך לדעת שגם אם פירש החתן ממנה קודם שיגמור את בעילתו, לא יחזור עוד לבוא עליה שוב אז כדי לגמור את בעילתו, וכן אסור לו אפילו לנגוע בה וכו' כדלעיל סעיף י', עד אחרי שתמנה שבעת ימי נקיים ותטבול{טל}. ודוקא אם עשה לכל־הפחות הַעְרָאָה{מ}, דהיינו שהכניס את האֵבֶר עד חלק העטרה שֶׁלְּצַד מעלה (לקולא, שהוא הרבה יותר מִשֶּׁלְּצַד מטה), שבבעילה כזו כבר יש חשש ראיית דם, גם אם לא נמצא, ואף אם לא יצאה ממנו שכבת־זרע (עיין לעיל סעיף י"ב). אבל כשהכניס פחות מכן, יש להתיר לחזור ולבעול אז שוב{מא}. ואם יש ספק בדבר, או בשעת הצורך, יש להקל אפילו אם היתה העראה, על־ידי שאלת מורה־הוראה מובהק. וכמובן שזה דוקא בתנאי שלא נמצא דם{מב}:

[יד] כל עוד שתראה דם מחמת פצע הבעילה, הרי היא טמאה{מג}. ולכן גם אחרי טהרתה, בבעילה שנייה או שלישית ואפילו יותר, צריכה להזהר לבדוק את עצמה באותו מקום, וכן לראות על הסדין שתחתיה, אולי יש עדיין דם־בתולים{מד}. ויש פוסקים המצריכים בדיקות גם אחרי שנגמר דם־הבתולים, לפני ואחרי התשמיש, בשלושת הפעמים הראשונות, כדי לברר שאינה רואה דם מחמת תשמיש{מד*}. ומנהגינו לא־כן, והמחמיר תבוא עליו ברכה{מה}:

[טו] בשעת קיום המצוה, אסור שיהיה באותו חדר ספרי קודש או תפילין וכדומה, אלא אם־כן יהיו מוסתרים בשני כסויים, כפי פרטי הדינים שביארנו בס"ד לעיל בחלק אורח־חיים הלכות עונה וצניעות סימן נ"ג סעיף ח'. והוא הדין שצריך להקפיד על יתר דיני הצניעות המבוארים שם, גם עתה{מו}. ובכללם שאין שום היתר לעשות בעילת־מצוה מול אור חשמל או נר וכיוצא בהם{מז}, זולתי באופנים המבוארים שם בסעיף ה':

[טז] אחר שמצא החתן דם בתולים, טוב שיברך (כמובן אחרי שירחץ עצמו, ובידים נקיות) בלא הזכרת השם ברכה זו{מח}, ברוך אתה מלך העולם, אשר צָג (נ"א נטע) אגוז בגן־עדן שושנת־העמקים, בל ימשול זר במעיין חָתוּם. על כן אַיֶּלֶת־אֲהָבִים שמרה בטהרה, וחוק לא הֵפֵרה. ברוך הבוחר בזרעו של־אברהם{מט}: