יום ו' שבוע פרשת וארא

[ח] לכתחילה צריך לקבוע את זמן הנישואין בימי טהרתה שלַּ־כַּלה, על־ידי חישוב זמני וסתותיה הקודמים, באופן שתספיק למנות שבעה נקיים ולטבול קודם הנישואין כמבואר לעיל. וכן הוא מנהגינו, מפני שלדעת רבינו הרמב"ם{כ} חופת־נדה אינה קונה, דהיינו שעדיין לא נגמרו הנישואין. אך אם אירע שבכל־זאת ראתה דם, ואֵי־אִפשר לדחות את הנישואין{כא}, אומרים לה שבע ברכות כדי שלא לביישה, אבל לא יתייחדו כלל, כנזכר למעלה סעיף ו'{כב}. אמנם היֵחוד שעושים אחרי השבע־ברכות, יכולים הם להתייחד עם ילד קטן{כג}. [ולעניין אם מותר אז לחתן למסור את היין והקידושין והכתובה מידו לידה כרגיל, יתבאר בס"ד להלן בחלק אבן־העזר הלכות קידושין ונישואין סימן ר"ו בהרחבה]:

[ט] החתן אינו צריך לשאול את כלתו קודם שיגע בה אם מנתה שבעת ימי נקיים. כיון שאם היא טמאה, המנהג הוא שמודיעים לו מתחילה על כך{כד}:

[י] כדי שלא לבוא לידי מכשול, צריך החתן לבעול מיד בלילה הראשונה שאחרי החופה{כה}, אלא אם־כן אֵי־אִפשר לו הדבר מִסיבה מוכרחת{כו}. וכשהכלה בתולה, נקראת הפעם הראשונה בשם בעילת־מצוה, לפי שאמרו חז"ל{כז} אין אשה כורתת ברית אלא למי שעשה אותה כלי־קיבול לפעולת ההולדה, שנאמר{כח} כי בועלַיִך, עושַׂיִך. ועל־ידי־כך הוא מידבק בה ובאים לידי מצות פריה ורביה{כט}. ותוך כדי שהוא בא עליה, נקרע קרום־בתולֶיהָ, ודם שותת ויורד ממנה, אם רב ואם מעט, ואף־על־פי־כן מותר לו להמשיך ולגמור ביאתו. וכן אם אחרי שיצאה ממנו שכבת־זרע, האֵבֶר עדיין חי, דהיינו בקישוי, מותר לו [מצד הדין] לפרוש ממנה כך, ואינו צריך להמתין עד שימות האבר{ל}. אבל מיד כשפירש ממנה, אסור לו אפילו לנגוע בה יותר, כי היא נחשבת טמאה, ודיניה כמו נדה לגבי כל העניינים{לא}:

[יא] הלכך בסוף היום הרביעי לשימושה (דהיינו ארבעה ימים מבעילת־מצוה), תפסוק בטהרה{לב}, וממחרתו תתחיל למנות שבעת ימי נקיים{לג}, ותטבול בברכה במוצאי יום השביעי{לד}. אבל אפשר [אפילו לכתחילה] לא להמתין ארבעת־הימים הללו, על־ידי שבאותו יום עצמו תקנח ותנקה מקום יציאת הדם מכל צדדיו בחתיכת בגד רך, ותרחץ בפנים אותו מקום במים חמים, כדי שיצא ויפלט ממנה כל הזרע{לה}. ואז תפסוק בטהרה לפני שקיעת־החמה, ותמנה שבעת ימי נקיים. כגון אם שימשה בליל שבת{לו}, תרחץ עצמה כפי מה שהזכרנו, ובסוף יום השבת קודם שקיעת־החמה תבדוק בעד, ואם לא תמצא עוד דם, תמנה מיום ראשון שבעה נקיים, עד שיגיע זמן טבילתה במוצאי שבת הבאה. וכבר ביארנו זאת בס"ד למעלה (גם לגבי שאר אשה) בהלכות הפסק־טהרה סימן קנ"א סעיפים י' י"ג ט"ו בהרחבה{לז}: