יום ד' שבוע פרשת וארא

[כ] לפי הזהירות שיזהר האדם בגדרי הקדושה בימי נִדּוּתָהּ, כך יזכה לנפש קדושה אל הולד. וההיפך, להיפך חס ושלום. לפי־כך הירא את דבר ה' ורוצה לזכות בזרע־קודש, מיד כשנושא אשה ילמד לעשות ככל התורה, ולא יטה ימין ושמאל{לב}:

[כא] יש שנהגו חומרות יתירות בהרחקה מהנדה שאינן מן הדין, כגון לייחד לה לבדה כלי מאכל ומשקה וכיוצא בזה. ואם הם רוצים לשנות ממנהגם ולהקל, צריכים לשאול מורה־הוראה, כי יש אופנים שצריך התרת נדרים. וכל הפסוקים בתורה שנזכר בהם ענייני טומאתה (שהם אפילו לאדם אחר שאינו בעלה), כגון{לג} וכל אשר תשכב עליו בנדתה יטמא וגו', וכל הנוגע בכל כלי אשר תשב עליו, יכבס בגדיו וגו', אינם אלא בזמן שבית המקדש קיים שנוהגים בטהרה, מה שאין כן בזמנינו שהכל טמאי־מתים{לד}:

[כב] ראוי לאשה שלא לבקר בבית־הקברות עד טבילתה, ובפרט בימי זוב דמה{לה}. אבל התפילות והברכות וכיוצא בהן, תאמר גם בימים האלה כרגיל, ואפילו היולדת בתוך ארבעים ושמונים יום מהלידה, וכן הוא המנהג. והוא הדין שמותר לה להתפלל ליד הכותל המערבי{לו}:

[כג] תנא דבי אליהו, מעשה בתלמיד אחד שקרא הרבה (מקרא) ושנה הרבה (משנה) ושימש תלמידי חכמים הרבה (תלמוד), ומת בחצי ימיו. והיתה אשתו נוטלת התפילין שלו ומְחַזֶּרֶת בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, והיתה צועקת ובוכה ואומרת להם, רבותי, כתוב בתורה{לז} כי הוא חייך ואורך ימיך, והרי בעלי שקרא הרבה ושנה הרבה ושימש תלמידי חכמים הרבה, אם כן מפני מה מת בחצי ימיו. ולא היה אדם שֶׁהֱשיבהּ דבר. פעם אחת נתארחתי אצלה{לח}, והיתה משׂיחה לי כל אותו מאורע. אמרתי לה, בתי, בימי נידותִיך מה הוא אצלִיך{טל}. אמרה לי, חס ושלום, אפילו באצבע קטנה לא נגע בי. חזרתי ושאלתי, בימי ליבוניך{מ} מהו אצליך. אמרה לי, היה אוכל עמי ושותה עמי, וישן עמי בקירוב בשר [ויש אומרים שלא היה קירוב בשר, אלא כך אמרה, ישן עמי באותה מטה ובגד היה חוצץ בינינו], אך לא עלתה דעתו לדבר אחר{מא}. אמרתי לה, ברוך המקום שעֲקָרוֹ, ולא נשא פנים לתורה{מב}. שהרי התורה אמרה{מג} ואל אשה בנדת טומאתה, לא תקרב{מד}:

[כד] ועוד מעשה אירע כשמת תלמיד־חכם אחד, לא הלכו אחר מטתו עשרה בני אדם. התחיל חבירו לבכות, אמר, זו תורה וזו שכרה (בתמיהה). פקח הקדוש ברוך הוא את עיניו בחלום, ואמר לו, חבירך לא עבר עבירה מימיו, כי אם פעם אחת עברה אשתו נדה לפניו ונגע בבגדיה, לכן הִגְבּוּ עבירה זו ממנו, לכפר חטא זה. בו בלילה ראה את חבירו מהלך בתוך הפרדס בתוך מעיין־מים בתוך גן־עדן{מה}:

ש"ע המקוצר סימן קנ"ג - הִלכּוֹת כלה, לפני הנישואין ולאחריהם

[א] הכלה אסורה על החתן עד שיקדשנה כדת וכדין, וגם שתקבל ממנו כתובה, ויאמרו לה שבע ברכות הנישואין, וכן שיכניסנה לחופה ויתייחדו{א}. וכל זה הוא גם־כן בתנאי שתספור תחילה שבעת ימי נקיים ותטבול קודם הנישואין, כדי להיטהר מטומאת נדתה (ועיין לקמן סעיף ח'). ודינֶיהָ כמו כל אשה. דהיינו שאחרי גמר וסתה, תעשה בדיקת הפסק־טהרה, ותתחיל למנות ממחרת שבעה ימים נקיים שבהם צריכה היא לבדוק את עצמה בכל יום בבוקר ולפני השקיעה, ולכל הפחות פעם אחת ביום הראשון ופעם אחת ביום השביעי{ב}. ותרחץ ותנקה את כל גופה היטב היטב מכל חציצה, ותסרוק שערותיה, ותטבול במקוה בברכה במוצאי יום השביעי, דהיינו בליל השמיני{ג}. ואינה מברכת שהחיינו, אף־על־פי שזוהי טבילתה הראשונה בחייה{ד}: