יום ג' שבוע פרשת וארא

[יד] ואסור לו להסתכל בכל מקום מגופהּ שהיא רגילה לכסותו (וראוי להחמיר אפילו בהעברת־עין בעלמא), ואפילו בַּעֲקֵבָהּ, פן יתגבר עליו יצרו חס ושלום. וגם יש בזה חשש עונש בנים שאינם מְהוֹגָנים רחמנא ליצלן{כב}. ולכן צריכה האשה להסתיר עצמה בזמן שהיא מתלבשת וכדומה, שלא יראנה{כג}. אבל בַּפָּנים ושאר מקומות המגולים, מותר לו להסתכל אף־על־פי שנהנה, והמחמיר קדוש יֵאָמֶר לו{כד}:

[טו] מותר לו לשמוע קול זמר שלה, ויש מחמירים{כה}. ולהריח בשמים שלה כשאינם עליה, אפשר להקל. אבל כשהם עליה ואפילו מריח מרחוק, יש להתרחק{כו}. ומותר לה ללבוש בגדים נאים ולהתקשט בתכשיטין, כדרכה בימי טהרתה, כדי שלא תתגנה בעיניו. אך יש אומרים כי מכל־מקום ראוי לה לייחד בגדים שונים לימי טומאתה, כדי שיזכרו שניהם תמיד שהיא כעת נדה{כז}:

[טז] אם היה הבעל חולה ואין נמצא לו מי שישרתנו זולתה, מותר לה לשרתו בכל הדברים הנזכרים למעלה ואפילו להקימו ולהשכיבו ולתמכו. רק תרחיק עצמה מלרחוץ לו במים, או להציע מטתו בפניו. אך אם אין אפשרות אחרת, מותר. אבל לישן (או לשכב) על ידו אפילו ללא נגיעה, אסור{כח}:

[יז] ואם אירע שהאשה חולה, אסור לבעלה לִטַּפֵּל בה ולהקימה. ואין צריך לומר שאסור שתישן (או תשכב) על ידו, או הוא על ידה, ואפילו במצע ושמיכה נפרדים. ואם אין לו כלל מי שיטפל בה ושיקימנה, אין איסור{כט}:

[יח] סַגִּי־נְהוֹר, מותר לאשתו להוליכו בשווקים וברחובות לצורך מצוה או כל דבר נחוץ, אף־על־פי שהיא טמאה, אם אין אפשרות שיוליכוהו אז אחרים. וזאת על ידי שיאחזו בידיהם איזה חפץ, אחד מזה ואחד מזה, ויעשו באופן שיזהרו מלבוא לידי נגיעה{ל}:

[יט] בכל הדברים דלעיל, אין שום הבדל בין ימי נִדּוּתָהּ (שהם ימי זוב דמה) לבין ימי לִבּוּנָהּ (שהם שבעת ימי נקיים{ל*}). ואפילו אם לא ראתה דם ממש, אלא כתם. וכולם נקבעו כדי שלא יבואו לידי עבירה חס ושלום. וגם אם נתעכבה מלטבול אחרי השבעה נקיים, עדיין הם אסורים בכל הדברים הנזכרים, עד אחרי שתטבול{לא}. ודוקא אשתו, מפני שליבו גס בה. אבל אשה אחרת, מותר מצד הדין להושיט חפץ מידו לידה, או לאכול יחד מאותו כלי כגון מיני מזונות ופירות, וכדלהלן בחלק אבן העזר הלכות ריחוק מן העריות סימן ר"א סעיף ז':