יום א' שבוע פרשת וארא

]א] חייב אדם לפרוש מאשתו במשך ימי טומאתה, עד שתטהר ותטבול, שנאמר{א} ואל אשה בנדת טומאתה, לא תקרַב לגלות ערותה. ואפילו אם שהתה זמן רב ולא טבלה, תמיד היא בטומאתה עד שתטבול (וכדלקמן סימן קנ"ז סעיף א'). ובמשך כל אותם ימים, לא בתשמיש בלבד הם אסורים, אלא גם בחיבוק ונישוק וכדומה. כי דברי קרבה של־חיבה ותאוה, גורמים לגילוי ערוה. גם אסור להם אז לשחק בינם לבין עצמם, ואפילו רק בדברי חשק ואהבה של־קלות ראש{ב}. אבל לתת לה מתנה, מותר{ג:{ 

[ב] כמו־כן אסור לנגוע בה אפילו באצבעו הקטנה, ואפילו בבגדיה כשהם עליה. ולא יושיטו מאחד לשני שום דבר, ואפילו אם החֵפץ הוא ארוך. ומנהגינו להחמיר אף בזריקה מידו לידה, או מידה לידו, ואפילו בזריקה כלפי מעלה לְעֶבְרָהּ. וכן במסירת תינוק אף־על־פי שהוא יוצא מעצמו מחיק האחד אל השני, מנהגינו להחמיר{ד}:

[ג] אפילו בפני אנשים רבים אסור להושיט{ה}. [והוא הדין שלא לזרוק, ושלא למסור תינוק, לפי מנהגינו הנזכר בסעיף הקודם]. ומכל מקום ראוי לעשות באופן שלא ירגישו האחרים, מפני הצניעות{ו}:

[ד] ואסור לאכול עמה מכלי אחד, כגון מתוך אותה צלחת או קערה, אלא כל אחד מהם יאכל בכלי לבדו, כדי שיהיה זכרון ביניהם להיכר שאסור להתקרב זה לזה. והיינו כשדרכם לאכול בימי טהרתה מאותה קערה. אבל אם גם אז הם אוכלים בנפרד, וכנהוג בזמנינו, צריכים לעשות הפסק בין הצלחות, כגון להניח שם קנקן שאין שותים ממנו אז. וכשהם אוכלים בחבורת בני־הבית או אורחים, ואפילו רק אדם אחד נוסף, אין צורך לעשות הפסק ביניהם (גם אם אוכלים כולם מתוך כלי אחד), וכן המנהג. ואם אפשר להחמיר, מה־טוב{ז}:

[ה] גבינה המונחת בקופסא, וכן "מרגרינה" וכל כיוצא בזה, שמורחים מִשָּׁם על־גבי פרוסות לחם, אינו בכלל איסור אכילה מאותה קערה. אכן מאכלים שלוקחים מן הכלי ונותנים מיד לפה, וכגון זיתים ועוגות, פירות וגרעינים, וכן לטבל הפת בקערה שיש בה "חִלְבּהּ" (מין תבלין ידוע אצלינו), אסור{ח}. אלא אם כן אוכלים עם אחרים וכנזכר בסעיף הקודם:

[ו] וכן אסור לבעל לשכב או אפילו לישב על המטה המיוחדת לאשתו. (ובמקום צורך, אפשר להקל). ולאשה מותר אפילו לשכב על מטת בעלה ואפילו בפניו{ט}:

[ז] ואסור שיישנו (או ישכבו{י}) יחד באותה מטה, גם אם היא גדולה ורחבה. ואפילו כששניהם לבושים בבגדיהם ואינם נוגעים זה בזה ולכל אחד יש מצע ומזרון בפני עצמו. ואפילו כשכל אחד במטתו אלא ששתי המטות נוגעות זו בזו, אסור. אבל מותר לשניהם לשבת על גבי מטה אחת, או ספסל אחד (אף־על־פי שאינו קבוע) גם כשנוסעים בפני עצמם, ואפילו לטיול. ובלבד שיזהרו מנגיעה{יא}: