יום ש"ק שבוע פרשת בא

[ל] וכן המינקת במשך עשרים וארבעה חדשים אחרי הלידה, אין על הבעל לפרוש ממנה בעונת וסתה, וגם היא אינה צריכה לבדוק אז את עצמה, לפי שהיא גם־כן נחשבת מסולקת דמים{נב}. ודוקא אם היא מניקה ממש{נג}:

[לא] אף־על־פי שבימי עיבורה או בימי הנקתה היא מסולקת דמים, מכל־מקום אם ראתה אז דם (אפילו רק טיפה כחרדל) או כתם, הרי היא טמאה, ואין הפרש בינה לבין הנדה. כלומר שצריכה הפסק־טהרה ושבעת ימי נקיים וטבילה. וכן כשראתה דם, צריכה לחוש שתראה שוב באותו הזמן [וגם לעונה בינונית{נד}]. אבל אינה קובעת וסת, גם אם אירע לה פעמים רבות אז ראִיַּת דם. אמנם כשתראה, חוששת לו כדרך שחוששת לוסת שאינו קבוע{נה}:

[לב] זקינה{נו} שעברו עליה שלוש "עונות בינוניות" משהזקינה, שהם תשעים יום, ללא ראיית דם, הרי זו מסולקת דמים ואינה חוששת לוסתה הראשון. עד שתחזור ותחדש לה וסת קבוע שלוש פעמים מכוונות לשלושת העונות, לא הותירה ולא פיחתה, שזה מורה שדילוג התשעים יום שבין הראיות הראשונות והראיות האחרונות, אינו סילוק דם אלא שינוי וסת, והוקבע לה וסת קבוע משלוש ראיות. לפי שהראייה תשלום־הראשונה שאירע מאחריה ההפסק והדילוג, מצטרפת ומגעת בשלושת הראיות האחרונות, וקבעה לה וסת להפלגה שהן ארבע ראיות ושלש הפלגות מתשעים יום לתשעים יום. אבל אם הותירה או פיחתה, דהיינו שלא היו הראיות מכוונות בשווה, אי אפשר לראייה הראשונה להצטרף. ואם חזרה לראות דם בעונות קטנות הידועות לה מקודם, היא חוזרת לקביעותה הראשונה. אם היה וסת ההפלגה, בשתי ראיות. ואם ביום ידוע, בראייה אחת. לפי שנתגלה שדילוג התשעים יום בלא ראייה, היה על דרך המקרה בלבד{נז}:

[לג] אף־על־פי שהזקינה מסולקת דמים כדבר האמור, מכל־ מקום אם אירע שראתה דם או כתם אפילו כשהיא בת תשעים שנה ומזה כמה עשרות שנים חדל להיות לה אורַח כנשים, טמאה היא כדין כל נדה, עד שתפסוק בטהרה ותספור שבעה נקיים ותטבול כדת וכהלכה{נח}: