יום ה' שבוע פרשת בא

[כ] כאשר יֵאָרע לה אחד ממקרים אֵלו בימים ידועים, כגון מראש חודש לראש חודש, או מעשרים יום לעשרים יום, חוששת למקרה בזמן הידוע בלבד. ולא רק משעה שיבואו לה המקרים, אלא גם במשך כל העונה, דהיינו יום או לילה, אסורה, מאחר שהוסת קבוע גם לימים. ואם הגיע הזמן ולא אירע המקרה, או הגיע לה המקרה שלא ביום הידוע, אין לה לחשוש מזה לבדו, רק למקרה וליום ביחד כפי שהוקבע לה. ודוקא כשקבעה לשניהם יחד, אבל מתחילה חוששת לשני הזמנים, הימים והמקרה, כל אחד בפני עצמו, כגון שראתה פעם או פעמיים בימים ידועים ובצירוף מקרים בגופה, כי אינה יודעת איזה מהם תקבע או אם יקָּבעו שניהם ביחד. ואם ראתה דם בימים ידועים בלא מקרה, ולא היה קבוע, ואירע לה גם כן מקרה בפעם אחרת וראתה דם, וסת המקרה עוקר את וסת הימים{טל}:

[כא] אם יֵאָרע המקרה פעמיים מאֵלו, כגון שפיהקה בימים ידועים מראש חודש לראש חודש וראתה דם, ואחר־כך פיהקה בפעם השלישית שלא בראש חודש וראתה דם, לא נשאר לה לחשוש אלא כשתפהק בלבד, הואיל והוא הגורם ולא היום. וכן אם ראתה דם בפעם השלישית בראש חודש בלא פיהוק, אין לה לחשוש אלא מהיום הידוע הואיל והוא הגורם. ואם פיהקה בראש חודש פעמיים, ובפעם השלישית פיהקה בכ"ט לחודש ולא ראתה, וראתה בראש חודש בלא פיהוק, חוששת לזה, לפי שהוא נקרא וסת קבוע לפיהוק בראש חודש. כי הפיהוק שאירע לה אתמול בכ"ט, הוא שגרם את הראִייה בראש חודש{מ}:

[כב] ואם פיהקה בראש חודש וראתה דם, וחזרה ופיהקה באמצע החודש, חוששת לפיהוק זה וצריכה לבדוק את עצמה. לפי שכל זמן שתראה בו, בין שהוא וסת ימים בין שהוא וסת המקרה מאלו המקרים, חוששת לו ואפילו שעדיין לא אירע אלא פעם אחת, שאנו חוששים שמא תקבע לה וסת לפיהוק בלא זמן ידוע. ואם בדקה עצמה ולא ראתה, אינה חוששת עוד לפיהוק בלבד, לפי שכל וסת שלא קְבָעַתּוּ שלוש פעמים, הוא נעקר אם נשתנה פעם אחת. אבל חוששת לראש חודש בלבד, לפי שאנו חוששים שמא תקבע לה וסת בראש חודש, עד שתיעקר ממנה הראייה בראש חודש. וכן הדין בכל זה כשפיהקה בהפלגת שלושים יום, וחזרה ופיהקה בתוך השלושים{מא}:

[כג] באופן שנקבע לה המקרה שלוש פעמים וראתה דם, אינו נעקר אלא אם תחזור למקרה שלוש פעמים ולא תראה דם, אז כשייארע זה כבר נעקר המקרה הקודם ואינה חוששת לו עוד כמו שנתבאר לעיל סעיף ט"ז. ואם היה המאורע ביום ידוע, אינו נעקר אלא אם אירע לה המקרה שלוש פעמים ביום הידוע ולא ראתה דם. אבל אם אירע המקרה שלא ביום הידוע ולא ראתה דם, או הגיע היום הידוע ולא אירע בו ולא ראתה דם, אינו נעקר והחשש נשאר{מב}:

[כד] הַוְּסָתוֹת הללו אשר ייארעו מחמת המקרים, אם היתה רגילה לראות דם בשעה שייארע המקרה, צריכה לחשוש כל זמן שנמשך מקרה זה, ואפילו אם בפוֹעַל אינה רואה דם. לפי שאנו חוששים שמא תראה דם באמצע מקרה זה או בסופו. ולכן אם היתה רגילה שלא לראות דם אלא בסוף המקרה, אינה חוששת אלא בסוף המקרה. וזה הוא אם היתה רגילה שלא לראות דם אלא בשעת המקרה בלבד ונפסק. אבל אם היתה הראייה נמשכת לה עד אחר המקרה, או שהיתה רגילה לראות הכל אחר המקרה ואפילו אחרי שעה או שעתיים, אסורה לבעלה מתחילת הוסת עד סוף העונה, דהיינו סוף הלילה, או סוף היום{מג}: